כמו כל ילד ממוצע במדינת ישראל שחונך במסגרת מערכת החינוך הממלכתית של שנות ה-80, חינכו גם את דור ה-y להפנים את ערכי הציונות.
להפנים בין היתר שהגשמת הציונות, היא לדאוג לכך שארץ ישראל אמורה לשמש כבית מולדת לעם היהודי ולבניית חברת מופת המבוססת על כלכלת צדק חברתי ושוויון.
להפנים שיש מי שאמורים לדאוג שהמפעל הציוני הזה ימשיך לתפקד בהצלחה, שאלו שלמדו מקצוע, ועובדים לפרנסתם, מצליחים ממיטב כספם לקנות דירה ולחסוך לילדיהם תוך כדי חיי פנאי ובילוי סבירים.
לא חינכו את דור ה-y להבין שלהיקלע למלחמת הישרדות יומיומית, ליאוש מחלום העבודה או הקריירה האינדיבידואלית והדירה הנכספת בארץ ישראל הוא עד כדי כך ממשי וריאלי והמציאות טפחה להם על הפנים.
דור ה-y הינו דור שגדל לתוך תקופת פיתוח מואצת ועולם דיגיטלי, הציפיות לרמת חיים מותאמת ומתקדמת יותר משל הדורות הקודמים הגיעו עקב המגמה הכללית שבה כל דור קודם חי ברמה טובה יותר מהוריו.
כגודל הציפיות, כך גודל האכזבות? מעל מיליון ישראלים היום, חלק לא מבוטל מהם שירתו את המדינה על הצד הטוב ביותר בצבא והלכו במסלול של תואר או מקצוע מסוים על-מנת להתחיל את החיים האמיתיים במוטיבציה. רק מה? הם נתקלו בתנאים הקשים ביותר לתמימותם ועברו תהליך חיברות כלכלי פוסט ציוני ומסורבל.
משק ישראלי מנוכר ובוגדני, ים של משרות עם שכר נמוך לסגירת חודש, מוצרים עם תגי מחיר מנופחים בסופר ובפיצוציות והדובדבן שבקצפת - מחירי הדיור. איך זה יכול להיות, מי כאן דפק את כל העסק הציוני הזה אתם שואלים?!
מדברים שהייטק, חדשנות והצלחה במשק תחרותי ניאו ליברלי היא הגשמת הציונות החדשה. טוב, כנראה כשמדובר בכסף להיסטוריה אין שום משמעות. הרי מה זה משנה אם דור ה-y הוא הדור המשכיל ביותר מאז שהמציאו את הגלגל?
אם הסיכוי לפתח קריירה, להרוויח מספיק על-מנת לגמור חודש ולקבל סיפוק חס וחלילה מהעבודה הוא נמוך עד קלוש, איך אפשר לדבר בכלל בכזו חוצפה לקנות דירה, להפריש לחיסכון השתלמות, לפנסיה ולהרגיש עצמאות כלכלית מבלי להיתמך בעזרת ההורים, אם גם זו קיימת בכלל? ההורים? לא מעט מבני דור ה-y כבר הפכו להורים בעצמם.
הוריהם, דור הבייבי-בום שנולדו בשני העשורים שאחרי מלחמת העולם השנייה אומנם לא נולדו לפיקניק כלכלי ותרבות השפע, אבל מצאו בשלב מאוחר יותר של החיים עם קניון של הזדמנויות כלכליות שלא היו באמתחת הוריהם.
להורי דור ה-y פתאום נפתח השוק, מי שכבר עבד וידע לנצל הזדמנויות ולהתקדם בחיים יכל להמשיך ולהגשים את הציונות בקלות עם בית בישראל, אפילו שניים ואף שלושה. פתאום נהייתה כלכלה חדשה, תחרותית מאוד וניאו-ליברלית. הממשלה צימצמה את השירותים לאזרח ומי שיכול שיפרח.
ההפרטה הפכה לנורמה והאחריות האישית למקודשת. לציבור פתאום היה כסף, אז למה שלא ישתף פעולה?! רק מה? לא לקחו בחשבון שבשלב מסוים הכלכלה החדשה הזאת תפסיק לעבוד בשביל ילדיהם.
הפלא ופלא, פתאום נוצרו עשירים מאוד וכאלה שעושים חשבון לקוטג' בסופר ובקיצור פערים חברתיים שגדלו והתעצמו. פתאום שום משרה כבר אינה בטוחה, ורשימות התנאים הסוציאליים הלכה וצומצמה.
אבל רגע, למי היא צומצמה?! היא צומצמה עבור מי שנהנה ממנה בילדות ובנערות, היא נלקחה מבני דור ה-Y ילדי הבייבי-בום שנפלו בין הכסאות בשלבים הקשים ביותר שהם היו צריכים אותה. אותם בני דור ה-y שנכשלים בניסיונות החוזרים ונשנים לשכפל את הצלחת הוריהם ולהקים כלכלה עצמאית משלהם. אותם בני דור ה-y שלא מעט מהם למדו והיו מוכנים לעבוד קשה בשביל להצליח בהתאם לרמת חייהם אבל המשק הישראלי המצומצם מתנאים מנוכר אליהם.
עכשיו מדברים עם בני הדור שנפל בין הכסאות על הוספת כסאות חדשים. הכסאות מגיעים בצורה של דירות והדירות מגיעות בצורה של הגרלות וההגרלות מגיעות בצורה של מדיניות והמדיניות לדור ה-y, נשארה כרגיל נטולת אחריות.
