מקבץ האירועים החדשותיים של הימים האחרונים אומר כמעט בבירור שהגענו אל הקצה. אמנם, כרגיל, לא עקבתי באדיקות אחר החדשות, אבל מהמעט שראיתי התוכן של החדשות המסעירות התכתב בצורה מושלמת עם הכותרת של מדור זה מהשבוע שעבר, כותרת שהכריזה כי אנחנו עומדים "לקראת מפגש הקצוות". אז מה היה לנו השבוע - פסק דין של העליון המחייב את ראש הממשלה לחשוף את מועדי שיחותיו עם אדלסון. מקורבו ואיש אמונו (לשעבר?) של ראש הממשלה חתם על הסכם עד מדינה. פוסט בפייסבוק בדבר הפקרת ההפרשות של כלבת ראש הממשלה. הפגנה מול ביתו של היועמ"ש בדרישה שיעמיד לדין את מר נתניהו. תביעה של ארגון "מולד" נגד בנו של ראש הממשלה.
עד כאן רשימה חלקית ולא הקפדתי על הסדר, נראה לי לא כל כך חשוב. כן חשוב הכיוון והכי חשובה ההצטברות; הכיוון ברור, מאמץ מרוכז ועקשני להעיף את ראש הממשלה מתפקידו, ורצוי מאוד דרך השפלה של תקופת מאסר בכלא. ושניהם ביחד, הכיוון וההצטברות הניעו השבוע כמה מהלכים מעניינים מאוד שככל הנראה לא נחזו על-ידי רודפיו של ראש הממשלה. קודם כל הבקשה שהוגשה לחשיפת יומני הפגישות של דמויות שונות במערכת החוק, כולל שופטים עליונים ופרקליטים בשירות המדינה. דין אחד לכולם, לא? אם ראש הממשלה חייב לחשוף, שגם הם יחשפו. חוץ מזה עלתה היוזמה לעריכת מפגן תמיכה בראש הממשלה ולפי הדיווחים היא בוצעה בהצלחה רבה.
מכאן ואילך יש כמה כיוונים אפשריים להמשיך את הרשימה; אפשר למשל לדון במניעים של רודפי ראש הממשלה אבל זה לא נראה לי מעניין, כי מי ששונא - שונא בלי קשר להיגיון. מה שנראה לי מעניין זה לנסות להבין מה יש בראש הממשלה שכל כך מושך אש, איזו תכונה מאהיבה אותו מאוד על רבים ומשניאה אותו על אחרים, ואת התשובות לחפש בפרשת השבוע שלנו, פרשת עֵקֶב. כך היא פותחת (דברים ז): [יב] וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן, אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה, וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם, אֹתָם--וְשָׁמַר ה' אֱלֹקֶיךָ לְךָ, אֶת-הַבְּרִית וְאֶת-הַחֶסֶד, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע, לַאֲבֹתֶיךָ. עֵקֶב זה בגלל או בזכות ש... אבל חז"ל הבינו שיש פה רמז ברור לעקב, לחלק הכי נמוך בגוף, וכל הפרשה אומרת לנו שלרובד הזה, הנמוך, צריך לכוון.
עדיין הפשע משתלם על הפסוק הראשון אומרים חז"ל ומובא ברש"י, שאסור לזלזל בקטנות: וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן, אם המצות הקלות שאדם דש בעקביו תשמעון, זה יבטיח את כל הייעודים שבהמשך. אומנם לא בכל הנושאים בפרשה קל לזהות את ההוראה להזדהות עם העקב, אבל במקום אחד זה נאמר בפירוש (פרק ח): [יב] פֶּן-תֹּאכַל, וְשָׂבָעְתָּ; וּבָתִּים טֹבִים תִּבְנֶה, וְיָשָׁבְתָּ. [יג] וּבְקָרְךָ וְצֹאנְךָ יִרְבְּיֻן, וְכֶסֶף וְזָהָב יִרְבֶּה-לָּךְ; וְכֹל אֲשֶׁר-לְךָ, יִרְבֶּה. [יד] וְרָם, לְבָבֶךָ; וְשָׁכַחְתָּ אֶת-ה' אֱלֹקֶיךָ... רום לב זו גאווה, אני עשיתי, הצלחתי וכו'. אומנם זו תופעה טבעית גם אצל יהודי ואולי אפילו יותר מאשר אצל מי שאינו יהודי, כי ליהודי יש נשמה שהיא חלק מהאלקות, אבל התורה מזהירה כי זה מתכון לנפילה בטוחה: ...הַעִדֹתִי בָכֶם הַיּוֹם, כִּי אָבֹד תֹּאבֵדוּן.
התורה מכירה את הנטייה הטבעית של אדם לייחס את הצלחותיו לעצמו ומנסחת את זה ברור: [יז] וְאָמַרְתָּ, בִּלְבָבֶךָ: כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי, עָשָׂה לִי אֶת-הַחַיִל הַזֶּה. אבל היא גם אומרת מהי המודעות הנכונה: [יח] וְזָכַרְתָּ, אֶת-ה' אֱלֹקֶיךָ--כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ, לַעֲשׂוֹת חָיִל: לְמַעַן הָקִים אֶת-בְּרִיתוֹ אֲשֶׁר-נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ, כַּיּוֹם הַזֶּה. יהודי אמור לייחס את הצלחותיו לסייעתא דשמיא והסיוע הזה ניתן לתכלית מאוד מוגדרת. אז ראש הממשלה זוכה להמון סייעתא דשמיא ולא צריכים להתאמץ כדי לראות את התוצאות. אלא שבדבריו וגם במעשיו הוא מייחס את ההצלחות לעצמו וזה שורש הבעיה. לכן שונאים אותו אלה שהגאווה שלו מתנגשת בזו שלהם ודי מתוסכלים ממנו אלה שאוהבים אותו ואת הצלחותיו לטובת המדינה.
וממה מתוסכלים אוהביו של מר נתניהו? הם, אנחנו מתוסכלים מכך שהוא לא גודע את הטרור באיבחת החלטה אחת שתגרום לכך שלא ישתלם לפגוע ביהודים. מתוסכלים מכך שלא עוצרים את ההסתה הגלויה בבתי הספר שלהם ובתקשורת. מכך שאנחנו מממנים לרוצחינו טיפול רפואי, מכך שמבחינה כלכלית פשוט משתלם למשפחות שמישהו מהן יהיה רוצח. בכך אנחנו הופכים את תעשיית הרצח לענף משתלם כלכלית וגם רוחנית, לפי תפיסתם המבחילה את הרוחניות. כי כאן המשפחות זוכות לשכר נדיב ובגן עדן הם זוכים ל-72 בתולות. גם את זה אפשר לעצור בבת אחת אם נשלח אותם לקבורה בליווי פיסת עור חזיר. כל מה שצריך בשביל זה הוא: וְזָכַרְתָּ אֶת-ה' אֱלֹקֶיךָ כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חָיִל.
