יוסיין בולט, גדול האצנים למרחקים קצרים סיים את דרכו הספורטיבית בעטיו של שריר ירך אחורי בוגדני, שקרקע אותו על המסלול ללא שהספיק לסיים את ריצת 100 מטר שליחים ושלחו שרוע על הקרקע. וכמוהו אכילס, אשר על-פי המיתולוגיה היוונית קיפח את חייו ההירואים בחץ שננעץ בעקבו והכריעו ארצה.
שני הגיבורים הללו לא הוכרעו בשדה הספורטיבי והקרבי ממש, כנחותים מול מתחרה, אלא מפאת התערבות חיצונית להם, משהו מטפיזי.
האגדות מקדשות סוף טרגי/הירואי לגיבורים, ואין כשריר מכווץ או חץ פחדני שננעץ בירכתי הגוף ולא מלפנים כדי לגלם את המיתוס וחידלון אסתטי של שקיעת הדמויות המיתולוגיות הללו, שהיו אלמותיים.
בולט קבע בריצות ה-100 וה-200 מטרים שיאי עולם שכנראה ידורו בכפיפה אחת עימנו שנים רבות. ניפוץ השיאים הקודמים על-ידי בולט היה כה דרמטי ויוצא דופן באיכותו ובפער עצום מהשיא הקיים עד כי נדמה שמדובר בהתערבות חיצונית עלומה. הצעדים הרחבים של בולט בעודו גומע את המרחקים הקצרים עליהם שקד מנערותו נחזו כענק הדואה באוויר ובלי משים כמעט אינו נוגע בקרקע. בניגוד למתחריו שעמדו דרוכים ומתוחים לריצות הגמר בהן השתתף מול פני עשרות אלפי צופים, בולט נהג להשתעשע מול המצלמה ולפחות כלפי חוץ הפגין נונשלנטיות בלתי מחייבת, כאומר, חברים זה רק ספורט ובספורט הזה אני השולט.
בולט היה יכול להודיע על פרישה טרם אליפות העולם באתלטיקה 2017 ואז היה נותר בלתי מנוצח. אך בולט כאכילס הוא סוג של דמות מיתולוגית הדורשת סוף טרגי. ואת זה סיפק לנו בולט בריצתו האחרונה כשהוא מוכרע על-ידי שריר סרבני שנמתח עד קצה גבול היכולת.
כאילו להעצים את סוף עידן בולט, חבריו האתלטים והאתלטיות מג'מייקה אשר שלטו בריצות הקצרות מזה כעשור כשלו האחד אחר השני וג'מייקה נותרה כמעט מיותמת ממדליות. המלך מת ולא הותיר אחריו שושלת למרבה הצער.
בולט אף יכנס לפנתיאון הספורטיבי כג'סי אוונס לפניו לא רק בזכות ההישגים הספורטיביים אלא גם בשל ערך מוסף שנקשר בהם. לעולם נזכור את היטלר נוטש את כס הכבוד באצטדיון בברלין במשחקים האולימפיים בשנת 1936 כי לא יכל להכיל אתלט שחור המפריך בכמה שניות של ספרינט את תורת הגזע שלו. לעולם נזכור את יוסיין בולט מרום קומתו מתכופף ובג'סטות התיאטרליות המיוחדות לו משגר בתנועות ידיים מעין חיצים כלפי מעלה, טרם שחצה את קו הגמר בשיא חדש.
הלואי עלינו בולט חדש במהרה, שנאמר לא אלמן עולם האתלטיקה.
