הנוסחה הפוליטית כשפוליטיקאי אומר 'לא', לְמה הוא מתכוון? התשובה, וזה לא סוד, היא 'כן'. שקר לבן? מכל מקום, זה כלל ידוע בפוליטיקה: תמיד חַפש את המגעים המתרחשים מאחורי ההכחשה הנמרצת.
אין ספק שאחד השיאים של נוסחה פוליטית זו, לא שווה כן, נשבר בפרשת המגעים הקואליציוניים הארוכים שהתקיימו בין נתניהו להרצוג, ואשר הוכחשו בתוקף לאורך כל הדרך על-ידי חתן השמחה, ראש האופוזיציה, מהפחד של איבוד תמיכה במפלגה.
קַבלו אפוא הפעם את הרצוג בגירסת הראש החדש של העבודה,
אבי גבאי, המכחיש נמרצות את המגעים האינטנסיביים המתקיימים עם
אהוד ברק, שתמך בבחירתו, וההסכם המתגבש מאחורי הקלעים לצירופו המחודש למפלגה (קאמבק כבר אמרנו?), תמורת תיק הביטחון הבכיר.
להזכירכם, אין זו ההכחשה הראשונה של הראש הטרי. גם את התמודדותו לראשות המפלגה הוא הכחיש בחצי פה עד התזמון המתאים - הבחירות הקרֵבות. אז מה חדש?
ההלכה היא אחת עם כל הכבוד, ההלכה היא לא תוכנית כבקשתך. מדובר בהוראות הפעלה אלוקיות חד-משמעיות, שניתנו בתורתינו הקדושה, לעיצוב אישיותו של האדם, העצמתו ושיפור אורח חייו. בדומה למשקולות, המפתחות את שרירי האדם, כך המצוות (מלשון צוותא), נועדו לחבר את האדם אל פנימיותו, נשמתו ואלוקיו ולחולל בו תמורות חיוביות, בדרך חוווייתית, רגשית ושכלית.
נכון ששבעים פנים לתורה, אולם זה נֶאמר על הרובד המדרשי והאגדי בלבד, אך לא על ההלכה היהודית, שהיא כאמור, חד-משמעית ובלתי ניתנת לפרשנות כלל. אתם שומעים טוב?
גירוש מייד מאסרו של השייך הבוגד, ראאד סאלח, כבש את כל הכותרות. מי שנהנה מכך הוא ללא ספק בוגד אחר, ראש הכנסיה היוונית בירושלים, הארכיהגמון עטטאלא חנא. לאיש יש רקורד ארוך בהסתה נגד ישראל, וּבפעילוּת למען המחבלים. זאת תוך ניצול מעמדו הבכיר בעולם הנוצרי. השיא היה בפגישתו עם הקצב מדמשק, הנשיא אסד. אולם הכותרות המהדהדות על מאסר השייך, העיבו על פעילותו הוא נגד ישראל ולמען פלשתין והטרור.
השאלה היא, איך אחרי כל פעילותו האנטי ישראלית הענפה, האיש לא גורש עדיין מישראל. במה הוא שונה מה'קולגה' ח"כ לשעבר,
עזמי בשארה, שגורש מהמדינה כבוגד? ויפה שעה אחת קודם, בטרם יהיה מאוחר מדי, ונאכל, חלילה, את פירות ההסתה בהתרחבות הטרור במחוזותינו.
איפה התגובה? עברתי על מדור המכתבים במוסף 7 ימים בשבוע שעבר (11.8.17), ואני מוכרחה לומר, שהייתה חסרה לי תגובה על הטור הסאטירי 'רישיון להרוג' של מיקה אלמוג. זאת משני הקצוות: בגלל הנושא המזעזע של רצח נשים במדינה, שהיה צריך לטלטל את הממשלה, התקשורת והציבור (טרור בבית כבר אמרנו?), וּלמרבה הצער נתקל באדישות ציבורית.
הקצה השני - נכון שהנושא אינו בעל רייטינג גבוה, כמו למשל שירת נשים והדרתן, אלא שההצגה הסטירית המוקצנת והבלתי שגרתית של הנושא הפעם, הייתה צריכה לעורר מצד אחד סקרנות ועניין. מצד אחד התוכן האלים של הטור, שבא לידי ביטוי כבר בכותרות מסוג 'הרשות לרצח נשים' ו'הטופס לחיסול בת הזוג' - למרות הנימה הסאטירית בתגובה על אוזלת יד הממסד להיאבק בתופעה העגומה - היה אמור לעורר ביקורת ציבורית נוקבת.
יתרה מכך, הטופס מבקש אומנם לשקף את המציאות הפרדוכסלית האיומה, שבצד מלוא הזכויות לרצוח של הגבר האלים, המתהלך חופשי, הרי שלאישה הקורבן בקושי מוקדש סעיף אחד או שניים, על זכותה המצומצמת להתנגד או לשהות במתקן כליאה, הלא הוא המקלט הנודע לנשים מוּכות, הנותן לה מחסה זמני בלבד, כשסכנת הרצח לא חלפה עדיין. זאת במקום לטפל בשורש התופעה, שהמקלטים יאויישו עבור גברים מכים כדי לגמול אותם מאלימותם, והאישה תוכל להַלך חופשי בלי פחד.
עם זאת, אי-אפשר להתעלם מכך שהטופס המפורט עלול לתת רעיונות לרצח לפסיכופטים ולאנשים אלימים, ומסיבה זו ראוי להסתייג ממנו.
