אחד מענקי המשפט האמריקני, שופט בית המשפט העליון (1939-1962) פליקס פרנקפורטר נשאל פעם מה הוא המדור הראשון שהוא קורא מדי בוקר בעיתון "ניו-יורק טיימס". השיב השופט: "את מדור הספורט". "מדוע"? נזעק השואל. "כי זהו המדור היחידי שבו אני יכול למצוא עובדות, ועוד עובדות בלי פרשנות. קבוצה ניצחה בתוצאה מסוימת, אצן רץ כך וכך שניות". כבר אז, בעידן תקשורתי בו התקשורת הממוסדת הייתה בשיאה, נאמרו הדברים הללו.
אז מה נגיד כיום? בעיתון שאני קורא מדור הספורט חסר כמעט עובדות, ורובו פרשנות ורכילות. המחשה. הייתה בשבוע שעבר אליפות עולם באתלטיקה, בעיתון שאני קורא לא יכולתי למצוא את התוצאות. דרך אגב, הניו-יורק טיימס ממשיך במסורת שלו ושם אתה יכול לקרוא, באותיות קטנות, את כל התוצאות של ענפי הספורט.
למה אני כותב זאת? כי חלק ניכר מהתקשורת הממוסדת איבד אצלי את האמינות שלו, באוקיאנוס הדיווחים המוטים על פרשיות נתניהו. את דעתי העקרונית והמוסרית הברורה על הפרשיות כמכלול הבעתי במאמרי הקודם, אבל איני יכול שלא לעמוד נפעם ונדהם מול גלי השנאה שטרם ראיתי כמותם בעידני שרון ואולמרט. דומני שכל בר דעת מבין שהשחיתות מעניינת את חלק מהתקשורת כקליפת השום. הקרקפת היא המעניינת ויקוב הדין את ההר.
הכי מצחיק, ובו בזמן מרתיח, זו ההצטדקות של התקשורת האומרת כאותו קוזק נגזל: "זה לא אני! אלו רשויות החוק. אני רק ממלאת את תפקידי ומדווחת". אני מעריך שכל אזרח "סביר" (כלשון בתי המשפט) רואה ושומע את הקולות ואומר לעצמו: תפסיקו לשקר לי בעיניים! אתם חושבים שאני מטומטם?
אני רוצה להציג לקוראים שני אירועים שהייתי עד להם, והממחישים מי היא ומה היא התקשורת של הזמנים הללו, ודווקא בערוץ טלוויזיה ממלכתי. המדובר בחדשות בערוץ 11, שישנם כאלו הטוענים שהוא נשלט על-ידי נתניהו. האירוע הראשון היה ראיון שהתקיים עם עורך הדין היהודי-אמריקני
אלן דרשוביץ. מענקי עורכי הדין הפליליים בארצות הברית, ואחד מגדולי הסנגורים שיש למדינת ישראל בתבל. בכתובית, שהציגה את דרשוביץ, נכתב: "עו"ד ממקורבי ראש הממשלה". כלומר, מהרגע הראשון נוגנה המוזיקה השלילית באוזני הצופה, ומילות השיר אומרות: דע לך הצופה שבסך-הכל מדובר כאן באדם שכל ייחודו ואפיונו הוא בהיותו חבר של ראש הממשלה. פרט לזה הוא כלום. ואז מגיע תור השאלות, והן ניתכות בעוינות מופגנת: מהיכן אתה יודע את מה שאתה אומר? האם הכתיבו לך מה להגיד? האם קבלת כסף עבור הופעתך הזאת?
לא האמנתי למה שאני רואה ושומע, כי מעולם לא שמעתי שמרואיין יישאל האם קבל כסף עבור דבריו והופעתו. זה היה מביש, זה היה כל כך משפיל.
האירוע השני. בראש מהדורת החדשות התבשרנו כי נתניהו ייחקר 4 פעמים על-ידי הפרקליטות, ועל כך דיווח לנו הפרשן החדש שלנו. הרי ברור שזה קשקוש מארץ הקשקושים. למה לא 3 או 5 פעמים? כי כך הדליף לפרשן מישהו מהפרקליטות, לדבריו. תשאלו: מה זה חשוב בכלל? זה "חשוב" לתקשורת כי זה משדר כביכול אמינות ומוסיף לרעש, לבלבול, לאש.
אם כך זה בערוץ הממלכתי, צאו ולימדו כיצד זה באחרים.
