נתוני הגיוס העדכניים מעידים על ירידה תלולה במוטיבציה לשרות ביחידות קרביות. שלא כבעבר המתגייסים החדשים שוב אינם להוטים לשרת ב"גולני", או ביחידה קרבית כלשהי. מעל לכל עומדים היום לנגד עיניהם שיקולי "אגו" של תועלת אישית: מה, בסופו של דבר, יצא לי, בעצם, משרות החובה שאתן לצבא.
זה איננו, חלילה, עוד סוד. מה שמעסיק יותר מכל את המתגייס הטרי הוא, לא פחות ולא יותר, משיקול של כדאיות רציונאלית: היכן ישתלם לו בכלל לשרת, והמענה לכך שוב אינו בשמיים. הוא נחשף מדי מחזור גיוס ממש מחדש. יותר ויותר מתגייסים חדשים מבקשים לנצל את תקופת שירותם להתבססות במקצוע טכנולוגי, כמו סייבר, שמבטיח מראש הכנסה לקיום.
תמריצים מפתים אז כדי לנסות ולהבטיח מראש את עתידם הצפוי לאחר השירות הם מעדיפים יחידה טכנולוגית. כזו שתהיה גם ראש-גשר להבא ומעין מקפצה לחיי אזרחות. שהרי השירות הצבאי ביחידה שכזו ייחשב, כמובן, כתקופת-השתלמות, ועם השחרור לא תהיה בעיה להתחיל לעבוד במשכורת מובטחת, לאחר הכשרה צבאית נאותה.
כדי שצה"ל לא יצא, חלילה, מופסד מהעדפות שכאלה של מתגייסיו - יהא עליו, כמובן, להשקיע מאמץ הולם כדי להבטיח גם את האינטרסים שלו. אחרי ככלות הכל נדרש הצבא ליותר ויותר חיילים קרביים, ואותם הוא יצליח למצוא, מן הסתם, אם יעודד תמריצים מפתים למי שימצא את דרכו לגולני, לחיל השריון ולחטיבת הצנחנים.
את המתגייסים ליחידות הקרביות צריך לתגמל במתן פריבילגיות. יש להעניק להם הטבות מפליגות, שאינן ניתנות לחיילים המשרתים ביחידות עורפיות. כך, למשל, מומלץ להעניק להם שכר גבוה יותר, כיסוי כספי ללימודים במוסדות ההשכלה הגבוהה, ואולי גם לשקול מימונו של טיול לאחר השרות אל מעבר לים, והענקת עדיפות לרכישת מגורים בתנאים שיהיו בהחלט מפתים.
