א. חריש עמוק שמונה-עשר בכירים בצי השביעי האמריקני כבר הודו בחלקם בפרשת השחיתות, שמעורב בה גלן ליאונארד פראנסיס, הידוע כליאונארד השמן - קבלן מאלזי לשירותי נמל, שהייתה לו אימפריה עסקית בנמלי האוקיינוס השקט. חלקם נשלחו למאסר, חלקם הורדו בדרגה, וחלקם ממתינים לגזר-דינם, כמו ליאונארד השמן, הנמצא במאסר מאז שנתפס בראשית החקירה.
התביעה הפדרלית טוענת, וליאונארד השמן הורשע בכך בבית משפט פדרלי בסן דייגו, קליפורניה, שניפח ב-35 מיליוני דולר, בסיוע אנשי הצי השביעי, חשבונות, שהגיש לממשלת ארצות-הברית. שותפיו בצי השביעי ובני משפחותיהם קיבלו ממנו מגוון של טובות הנאה תמורת סיועם, שכלל העברת מידע מסווג על תנועת כלי-השיט האמריקניים באוקיינוס השקט.
והפרשה טרם הגיעה לקִצהּ. עוד קצינים נחקרים, ועל מי מהם שעדיין בשירות, כולל אדמירלים, מרחף איום לא-פשוט. בינתיים, הם תקועים, וכל עוד לא טוהרו מאשמה, אינם מקודמים, ואינם יכולים לקבל תפקיד חדש.
ב. מוחקים טירוף התקינות הפוליטית מכה שנים בארצות-הברית, במקומות אחרים וגם במקומותינו. לפני כמה שנים צולם מפג̤ע גזעני בקרוליינה הדרומית כשהניף את דגל הקונפדרציה - הדרום במלחמת האזרחים. מיד אחרי זה יזמה המושלת הנמרצת חקיקה, שהסירה את דגלי הקונפדרציה מבנייני הממשל במדינה. כעת מנקים את רחובות ארצות-הברית מפסלים של מנהיגי הקונפדרציה, כאילו מוחקים בזה את חלקם בהיסטוריה האמריקנית.
מלחמת האזרחים, בהגדרתה הצפונית - המלחמה בין המדינות, בהגדרתה הדרומית, הינה עדיין פצע פתוח בדרום, ולא רק ב"דרום העמוק" האמריקני, למרות שחלפו יותר מ-150 שנה מסיומה בכניעת הדרום, ה"דיקסיז".
בהרבה אתרים בארצות-הברית, ולא רק בדרום, הוקמו אנדרטות לראשי הדרום. הסרת פסל לזכרו של גנרל רוברט אי-לי - רמטכ"ל הדרום ומהגדולים בגנרלים האמריקניים בכל הדורות - בשארלוטסוויל, וירג'יניה, הסעירה את הרוחות בעיר, וגרמה להפגנות של שמאלנים ושל גזענים לבנים שהסתיימו בפיגוע. פסלים דומים הוסרו בחשאי בבאלטימור, מרילנד, וכעת יש מי שמבקשים לשנות שמות בסיסים של הצבא האמריקני, הנקראים על-שם גנרלים דרומיים.
הצפון - ה"ינקיז" - אומנם ניצח במלחמה, אך כדי שארצות-הברית תתקיים כיישות מדינית מאוחדת, היה עליו לסלוח לדרומיים, וזה לא קרה. אדרבה, הוא היה נקמני, ובין השאר, נרדפו קצינים בצבא הקונפדרציה, והוכרזו כפושעים נמלטים. אחד מהקצינים הללו הינו הסופר הידוע מארק טווין. במסע בריחתו ממולדתו, הגיע מארק טווין לארץ-ישראל בשנת 1867, והנציח את הארץ השוממה והחרבה, שמצא פה,
בספר מדהים, הנקרא בעברית, "
מסע תענוגות לארץ הקודש".
הנקמנות הינקית לא הוגבלה לשנים שאחרי המלחמה. בשנת 1941, שמונים שנה אחרי פרוץ המלחמה, ביקשו אזרחי אטלנטה במדינת ג'ורג'יה להנציח מעשה נורא של צבא הצפון - הצתת עירם ושריפתה, בהוראת גנרל ויליאם טֶקוּמֶש שרמן, רמטכ"ל הצפון, ללא כל הצדקה מבצעית, אלא רק כנקמה. הממשל בוושינגטון התנגד ליוזמתם, ועיכבהּ כמה חודשים. גם במקומות אחרים בדרום התנגד הממשל בוושינגטון למאמצים, שהנציחו שיח אחר, דרומי, של מלחמת האזרחים, אך ללא הועיל. כל מי שמסתובב בדרום נתקל בביטויים רבים של השיח הזה.
ג. מסתגל חברה קטנה מפלורידה פיתחה רחפן, שחמוש ברובה צלפים, ואפשר לחמשו בנשק קל אחר. כעת מחפשת חברת
דיוּק רובוטיקס, הנמצאת בגאלף בריז, דרכים לשווקו לכוחות צבא. הרחפן
תיקאד פותח לפי סרט, שפרסמה החברה ב
יוטיוב עבור צה"ל. החברה הדגימה בסרטה את ביצועיו כשהוא חמוש ברובה צלפים ס-ר-25, במטול רימונים מ-231-א וברובה קראבין מ-4. לדברי החברה, סופג הרחפן את רתע הירי, ומסתגל מיד לשמור על מטרתו.
רחפנים הנם כטב"מים זעירים וזולים, שכל אחד יכול לקנותם כמעט בכל חנות צעצועים, גם בארצנו. גם כשאינם חמושים, מאיימים רחפנים על הביטחון ועל בטיחות הטיסה, כשהם מתקרבים לנתיבי טיסה כיוון שאינם מזוהים, ואינם נושאים אורות זיהוי.
ד. הירידה במוטיווציה ירידה ברצון הנוער להתגייס לתפקידים קרביים בצבא מפחידה את הכל, כולל מי שבניהם אינם ביחידות קרביות. אומרים, שהבעיה בחברה, בחינוך, ובפני הנוער, דור הפייסבוק והסמארטפון, מוצגים אתגרים אחרים, שאינם כוללים את 'טוב למות בעד ארצנו'.
בהרצאתו בשבוע שעבר בפני
אגודת חוקרי צבא בישראל, במרכז למורשת המודיעין (מל"ם) בגלילות, הציע אלוף (מיל')
יצחק בריק, נציב קבילות החיילים (נקח"ל), גישה שונה. הבעיה, לדעתו, הנה במנהיגות המפקדים, וכשזו נפגעת - משדרים חייליהם מסרים שליליים לסביבתם, ומרתיעים את מכריהם מלהתגייס ליחידות הללו. "חיילים שמאבדים את האמון במפקדיהם אומרים לחבריהם לא להגיע ליחידתם", הוא פסק.
הנקח"ל ציין, כי לדמות המפקד יש חשיבות גבוהה ביותר בהנעת חייליו, יחד עם אחוות לוחמים ועם האמונה בצדקת הדרך. "הכל מתחיל בהתנהגות המפקדים", הוא קבע בהרצאתו. לדבריו, מפקד צריך "לגעת באנשיו", ולא רק לתת פקודות. אך מתברר, שמפקדים אינם חונכים את אנשיהם - ובעיקר, לא מפקדים זוטרים, שבהכשרתם חסרה הכשרה פיקודית, אך דווקא הם נמצאים עם אנשיהם 24 שעות ביממה, והם חוד החנית של הצבא, בהגדרתו.
אלוף בריק הרחיב את ביקורתו, שאינה חדשה, על הקצונה. הוא נוהג לבקר הרבה מאוד ביחידות הצבא, ואינו מסתפק בבירור קבילות על-ידי אנשי משרדו, אלא מנסה לאתר בעיות, ולשתף מפקדים בפתרונן. כך, הציף את תנאי השירות העלובים של התצפיתניות ושל צוותי "כיפת ברזל", וגרם להטבתם. בתחקיר אחר עלה על ההזנחה במחסני החרום (ימ"חים), וכעת מנסה הצבא להפוך את המגמה, אחרי הפקרות, שנמשכת עשרות שנים.
הנקח"ל הפנה את תשומת-לב שומעיו לסקר של המחלקה למדעי ההתנהגות (ממד"ה) בצבא, שהצביע על ירידה במוטיווציה של אנשי הקבע. בנוסף, הוא ציין, יש ירידה ברצונם של מפקדים צעירים להישאר בצבא. לדבריו, עיקר הבעיה הנה קיצוץ במשאבי-האנוש של היחידות בזרוע היבשה, מבלי שקוצצו בהתאם משימותיהן. כתוצאה מכך, הוא סיפר, מרדדים את היחידות המסורתיות, ומערכת תומכי הלחימה מתמוטטת. כבר עכשיו אין ביחידות היבשה די אנשי חימוש ואנשי תחזוקה.
לדבריו, זו תוצאה של יישום לא-נכון של התוכנית הרב-שנתית (תר"ש) "גדעון". לכך הוסיף את הקיצור הלא-מבוקר בשירות החובה של הבנים [שכפתה הכנסת על הצבא - אב"ץ]. "אי-אפשר להחזיק את החבל בשני קצותיו", חתם אלוף בריק את הרצאתו. "אי-אפשר לקצץ אנשים מבלי להוריד מהיחידות משימות".
