בימים אלה נדונה בפורומים שונים השאלה אם יש לסגור את משרד "אל-ג'זירה", רשת השידור הקטרית הפועלת מישראל, ומגלה בעקביות עמדות אנטי-ישראליות, בחלקן חריפות ושקריות במכוון. אילו הייתה בידי ממחטה, הייתי ודאי מרטיב בדמעות את רובה למקרא דברי הסימפתיה והחנופה המושמעים או נכתבים על הרשת באמצעי תקשורת ישראלים לא מעטים.
דומני, שמרבית העמדות נגזרות מחוסר הבנה של תפקידה של תקשורת במדינה דמוקרטית, ובעיקר ההבדל בין תקשורת נורמטיבית לעוינת, שבסיסה במדינת אויב, מדיניותה נקבעת בה ומימונה מגיע משם.
עמדתי לגבי אל-ג'זירה נובעת מהכללים המנחים אותי בשיפוט לגבי זכותו של ערוץ או אמצעי תקשורת, ומן ההתנהלות השוטפת של משרד אל-ג'זירה בארץ.
עקרונות באשר לתקשורת שהיא:
א. איננה מטרה אלא אמצעי בשירות הציבור.
ב. משמשת להעברת והפצת מידע שעליו להיות: שלם, מהימן, אמין, מאוזן ועדכני; הכל, כמובן, במגבלות סבירות של יכולות טכניות ותפעוליות.
ג. במה להבעת דעות. בתפקידה זה עליה להיות חופשית, פלורליסטית, הוגנת, מאוזנת וחפה משירות אינטרסים פרטניים או אנטי-ציבוריים; למעט אם הגדירה עצמה במפורש ובגלוי אחרת.
ד. חייבת להיות מונחה על-ידי עקרונות אתיים גלויים וברורים ובכלל זה מניעת
ניגוד עניינים. במקרים חריגים עליה להצביע במפורש על כל מקרה, בין אם הדבר גלוי ובין אם מוסתר מעיני הציבור.
ה. חייבת להיות מקצוענית, לקיים הפרדה ברורה בין מידע לדעות ולמנוע מעובדיה ניצול לרעה של "קירבתם למיקרופון" להפצת דעותיהם האישיות.
ו. אמורה להיות מוגנת על-ידי החוק, בגבולות סבירים, מפני תביעות משפטיות ועונשים דרקוניים, בכדי שתוכל לבצע עבודתה נאמנה. התנאים המיוחדים שיינתנו לה, יהיו תלויים ומותנים בקיום הרמה הנורמטיבית והמקצוענית המוגדרים לעיל.
לצערי, אינני מוצא כיום תקשורת המקיימת כהלכה את הכללים הנ"ל. התחום בכללו הולך ומתרחק במהירות מכל ששה הכללים שפורטו לעיל. בעשותה כן, חותכת התקשורת את הענף עליו היא יושבת, ופוגעת באופן אנוש בזכויותיה המוסריות לדרוש תנאי עבודה והתחשבות מיוחדים שיקלו עליה לבצע כהלכה את תפקידיה.
הואיל ופעילותה וכללי המשחק שלה ומולה מצד הציבור והשלטונות, מעוגנים בתובנות הנושאות אופי של הסכם דו-צדדי, חלקו פורמלי וכתוב וחלקו בלתי-כתוב אבל מובן ומוסכם הדדית - חריגתה מן המוסכם, מחייבת ענישה מחמירה.
אירגוני תקשורת עוינים, הם כאלה שפועלים במכוון בניגוד לכללים הנ"ל ומתוך מטרה לנצל כל הקלה או יתרון אפשרי שניתן להם
לשירותם של גורמים עוינים. לגבי אלה יש להגביל את פעולתם הגבלה מהותית, או למנעה כליל.
שיקוליה של התקשורת ושיקוליהם של גורמי הממשל במדינה, אינם זהים ואינם אמורים להיות כאלה. עם זאת, הבנה הדדית והידברות, הם יתרונות מובְנים לשני הצדדים.
אינני מתעלם מהקושי העומד בפני התקשורת לקיים את תנאי-סף הנ"ל בקפידה. מאידך-גיסא, אני סבור שאם ברוב המקרים יקוימו התנאים ובמיעוט מובטל בלבד תהיה מהם סטייה ולו מהותית, הטיפול במקרי הסטייה יהיה במידת הרחמים, גם על דעת הציבור.
בַיחס לארגונים עוינים, סביר שיווצרו ניגודי אינטרסים בין התשתית התקשורתית המקצועית המקומית, לבין גורמי הביטחון והאכיפה במדינה. לגבי הראשונה, כל הגבלה ביטחונית או אחרת על ארגון תקשורת, - נורמטיבי או עוין - היא "איום" אידיאולוגי או סקטוריאלי-מקצועי, ו"תקדים מסוכן" כפי שנוהגים לכנות זאת. בעיני גורמי הביטחון והאכיפה, זו הגנה על הציבור והביטחון הלאומי, תוך לקיחת סיכונים שקולים ומוגבלים. לדידי, האינטרס הלאומי קודם לאינטרס הסקטוריאלי.
אל ג'זירה הוא ארגון תקשורתי עוין והתנהלותו מוכיחה זאת מזה זמן. הארגון הוזהר מספר רב של פעמים, התעלם והמשיך בסורו. ללא אל-ג'זירה בישראל, הנזק התקשורתי לציבור הישראלי יהיה מינימלי והקושי לאל-ג'זירה גדול בהרבה. ייתכן שדווקא הפעלת סנקציות נגדו, יביא רשת זו לכלל הבנה שכדאי לה ל"התיישר" עם כללי המשחק להם מוכנה ישראל והכל יצאו מורווחים מכך. אולם, גם אם תבחר הרשת להמשיך בסורה ולעזוב את מקומותינו, אינני רואה סיבה לצער או להרהור שני בנדון.
יש לסגור ארגון זה לאלתר.
