סובחי כמשל בעידן שבו הכסף מדבר, ואפילו מצוות הצדקה הקלאסית הפכה לא אחת למוצר שיווקי במסגרת יחסי ציבור, מה הפלא שהרפואה - נושא
הומניטרי ממדרגה ראשונה - הפכה אף היא ל"מסחארה". אז אחרי שפורסם השכר של ד"ר סובחי - 350 אלף שקל בחודש, כדי לגייס אותו לכללית, כאשר שכר שנתי גבוה הופך לשכר חודשי(!), תשכחו מכל שיאני השכר הידועים - חכ"ים, חברת חשמל ועוד, שסובחי ודומיו יכולים להכניס אותם בכיס הקטן.
דומה שזה לא רק רופאים להשכיר, אלא קופות להשכרה. כאשר כל ההתנהלות של קופות החולים הפכה למסחרית, ולא פעם אף בניגוד לחוק, דוגמת גיוס חולים לחברות סיעוד עבור עמלות שמנות והטבות מפליגות, והכל, איך לא, על חשבון הקופה הציבורית, מה הפלא שהקופות, ובראשן הכללית, נתונות בגרעון כספי חמור.
כאשר שכר הרופאים הבלתי פרופורציונלי במרפאות הציבוריות, חורג מכל נורמות השכר במשק, ויכול אולי להתחרות רק בשכר מנהלי הבנקים, חייב להיות רגולטור של משרדי הבריאות והאוצר שיגביל את שכרם. זה טוב לכיס שלהם, למניעת קריסה כלכלית של מערכת הבריאות, וזה לא פחות מוסרי.
חרדים ללימודים זה כבר הפך לפסטיבל שנתי. מדי שנה, כשמתפרסמים נתוני הזכאות לבגרות, ניצבים, איך לא, היישובים החרדים בני ברק, ביתר ומודיעין עילית - בתחתית הרשימה. והתקשורת חוגגת.
והאמת היא, אם לא ידעתם, שהם זוכים בניקוד הנמוך, כי הם לא שָם. הנערים החרדים לומדים בישיבות, ולא בתיכונים המכינים לבגרות. ולכן מן הראוי היה להוציא אותם מהרשימה בסקר.
אבל אל דאגה, גם אלה מֵהם הממשיכים למכללות החרדיות, מדביקים את הפיגור ההשכלתי במהרה, וּבמבחן התוצאה (תרתי משמע) מגיעים להישגים גבוהים במִחשוב, בהייטק, בכלכלה ועוד. והמתכון, זה כבר לא סוד, הוא לימודי הגמרא המפתחים את המוח האנליטי ואת מיומנויות החשיבה, וּמובילים להצטיינות הסטודנטים החרדים.
עושים עלייה לאחרונה פורסמו נתונים מזעזעים על תוצאות האנטישמיות בבריטניה. למעלה משליש (!) מהיהודים מרגישים צורך להסתיר את יהדותם בציבור, ושליש שוקלים הגירה. אין ספק שהנתונים חייבים להדליק נורה אדומה בקרב הרשויות וּמנהיגי הקהילה היהודית שם.
אולם דומה כי יותר מכל זה המקום למשרד העלייה והקליטה בישראל, כמו גם הסוכנות היהודית, לפעול למען עליית יהודי בריטניה והתפוצות לארץ. כאן ביתם וּמולדתם הטבעית. וּבא לציון גואל.
כפייה חילונית האם לכפות על חרדים, הרגילים להפרדה בין המינים מהגיל הרך, במסגרת הנורמות ההלכתיות הקיימות במגזר, לימודים מעורבים - אינה בגדר כפייה חילונית? אז מדוע בכל פעם הנושא עולה מחדש לכותרות, והפעם הביקורת הציבורית התורנית היא על ההפרדה במכללה למשפטים בקריית אונו.
והאם לכפות עליהם שירת נשים, בניגוד להלכה, אינה כפייה חילונית?
תזכורת: כשהחרדים התבדלו מלימודים אקדמיים ומשירות צבאי, מחשש לפגיעה בהלכה, הבטיחו להם הרשויות הנוגעות בדבר, בתמיכה ציבורית רחבה, שההשתלבות האקדמית והצבאית שלהם תעמוד בקריטריונים ההלכתיים המחמירים ביותר. וכשזה קורה, והתופעה המבורכת צוברת תאוצה, ולראשונה גם בפקולטה למשפטים, הציבור, בעל הזיכרון הקצר, כבר שכח?
הדרישה מהחרדים להתפשר בהלכה רק מצדיקה את החששות המובנים שלהם מפני השילוב החברתי. הם מוכנים להשתלב בחברה הישראלית, אך זאת תוך הקפדה על קלה כבחמורה בהלכה היהודית.
עברית שפה חיה דומה שאם פעם האקדמיה ללשון העברית הייתה סוג של חייזר עבור הציבור הרחב, וּמקום של כבוד היה שמוּר לה בגבולות האקדמיה בלבד, הרי כיום, איך לא, בזכות האינטרנט, הפייסבוק, והרשתות החברתיות, היא הפכה לפופולרית וחידושיה כובשים את המסך והציבור.
אי-אפשר להתעלם מכך, שבצד חידושי לשון מוצלחים, קליטים וקלילים, שנקלטו בתודעת הקהל (דוגמת מיזם, מִרשתת, תגובית וכד'), לא מעט מהצעותיה הן מסורבלות, במקרה הגרוע, או מעלות בדל של חיוך במקרה הטוב. וּמילון שפת החיות כמשל.
הידעתם, למשל, שפיל מחצצר (וּסליחה על התקיעוּת) והכלב מיילל? לא, זו לא טעות דפוס. וגם הצבוע האימתני בסך-הכל צוחק או מיילל? מדוע לא להגדיר, ועוד באִי דיוק בלתי אופייני לחי?
יתרה מכך, האונומטופיאה (הצליל המשקף את המציאות) היא לא אחת מרכיב מרכזי בשפת החיות הקלאסית. אז למה לא להסתפק בהגדרות הייחודיות, הישנות והטובות של העבר? תנו לכלב לנבוח, לחתול ליילל, לציפור לצייץ, לתוכי לפטפט, לסוס לצהול (ולא לנחור או לצנוף) לחמור לנעור (ולא להבריס) ולחיות לדבר.
ואחרון אחרון, איך זה שהאקדמיה בחרה לאַזְרֵחַ מילה יוונית לשמה, במקום לבחור בשם עברי? האם לא עדיפה המילה מִשְׂכָּלָה - מוסד לרכישת השכלה גבוהה, על משקל מכללה?
בקטנה חיים בִּכבלים - להיות או לא לִהְ- הוֹט
בגרות במבחן - קריית ספר? - הציוּני האחרון
ניצב ברכה ז"ל: אֶפִי הֶנְד
העיתונאי הקטן: תשכח (דרור) ימיני?
אֵם המושבות בהפגנות: פַּ"ת לחם
שבועות מאחורינו: החג קפץ לביכּוּר
הניצב הירושלמי בדימוס: מיקיפדיה
