הכל התחיל בזה שהנהלת הפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטה העברית התאוותה להסביר פנים לערבים הלומדים שם ולהתחשב ברגשותיהם העדינים המאפשרים להם ליטול כסף וחינוך מהמדינה הציונית אך לא להכיר בה. מן דואליות שכזאת שרק הם יכולים להסביר לעצמם.
לכן החליטו בפקולטה לפני מספר שנים להפסיק לשיר ולנגן את ההמנון של המדינה המתקצבת ומממנת אותם, ושעמו סיימו תדיר טקסי חלוקת תארים לבוגריהם.
אך בישיבה סגורה של הנהלת האוניברסיטה וראשי הפקולטה שהתקיימה לפני כשנה ואשר הודלפה לאוזניי, הוצעה פשרה: ינוגן ההמנון הישראלי ומיד לאחריו ינוגן ההמנון הפלשתיני ששמו "פדאא'י" (הלוחם), ובא לציון גואל!
בו ברגע אימצו ראשי הפקולטה והאוניברסיטה פה אחד את הצעת הפשרה היפה, המתחשבת והליברלית.
אלא שאז התקוממו הסטודנטים הערבים מהפלג החמאסי ודרשו שלאחר ההמנון של הרש"פ ינוגן ההמנון שלהם ששמו: "זעזע את ביטחונה של ישראל", וזאת בלווית יריות באוויר מכלי נשק בלתי מאותרים כנהוג במחוזותיהם ותוך הקרנת הסרט המוצג לעיל על מסך ענק!
אני חייבת לציין שכאשר קראתי את מילות השיר בסרט החמאסי ובמסר שהוא מעביר, לא ראיתי כל הבדל בינו לבין שיריו של
מחמוד דרוויש, למעט העובדה שאצל החמאס המסר הינו ישיר יותר, בוטה יותר ופחות צבוע.
מכל מקום, מתוך התחשבות בדעת הקהל, וכדי לא לאכזב אף פלג, הסכימו ראשי הפקולטה והאוניברסיטה גם לתכתיב הנ"ל...
ההסכמה חגגה שתי דקות עד שבאו הסטודנטים המזוהים עם הפלג הדאעשי ודרשו שגם ההמנון שלהם ינוגן מיד לאחר ההמנון הישראלי, הרש"פי והחמאסי, ולקינוח, תוך שירת ההמנון שלהם יוקרב מרצה אחד מהפקולטה למדעי הרוח לצורך מופע ראווה דאעשי מובהק של הפרדת הראש מהגוף.
סיפרו לי כמה אנשים שכששמעו את הדרישה הזו, חשבו שבמילא כבר מזמן מופרד הראש מהגוף הציבורי הזה, כך שלא יהיה במופע הדאעשי משום חידוש בכל הנוגע לאוניברסיטה.
אבל הפרופסורים המכובדים של הפקולטה לא חשבו כך. הם לא היו מוכנים לוותר על הראש לטובת החופש האקדמי, ומיד הקימו צעקה גדולה והתנגדו להצעה פה אחד!
וכך הוחלט, בסופו של דבר, שלא ינוגן אף המנון.
נחתמה הישיבה.
אין תקווה.
מקורות 1.
בוטלה שירת "התקווה" בטקס באוניברסיטה העברית
הפקולטה למדעי הרוח החליטה גם השנה לא לנגן את ההמנון בטקס חלוקת התעודות, כדי להתחשב בסטודנטים הערבים, כך פורסם בגלי צה"ל.
