תופי הטם טם של מלחמה צפויה מתחילים להישמע בצפון המזרח התיכון. האיש המתריע נגד סכנת המלחמה הוא ראש הממשלה
בנימין נתניהו שטס לפגישה דחופה עם נשיא רוסיה
ולדימיר פוטין והבהיר לו חד וחלק כך: "נדאג להגן על עצמנו בכל אמצעי נגד האיום האירני בסוריה ונפעל היכן שצריך, לפי הקווים האדומים שלנו", והוסיף כי "יש סיכוי הרבה יותר טוב למנוע מלחמה עתידית, אם אירן לא תהיה בסוריה". צפירת אזהרה דומה העבירה ישראל גם לארה"ב והבהירה כי דרישתה היא ש"כל הכוחות הזרים, הפועלים בסוריה יעזבו את השטח".
פוטין שמע בסבלנות את אזהרות נתניהו אך לא השמיע הבטחות כלשהן שיכלו להנמיך את הלהבות המאיצות את הרתיחה. הפעם לא נשמעו כל רעשי רקע מתגרים מצד אירן. כנראה שהאירנים עושים את שלהם בחשאיות ובבטחה, תחת חסות רוסית, כשהם בונים את התשתית ליצירת רצף קרקעי מאירן דרך עירק וסוריה עד אל נמל טרטוס בים התיכון, כדי שישמש להם בסיס ימי גדול למערכה העתידית נגד ישראל. האזהרות שהשמיע נתניהו לא נועדו לחשוף כל תוכניות אופרטיביות אבל מי שעיניו בראשו יכול היה להבין מה משמעותן.
מה, בעצם, יכולה ישראל לעשות כאמצעי התגוננות כאשר היא נתונה במצב אסטרטגי חדש. מרצועת עזה מאיימים עליה אנשי החמאס שבידיהם מצויים טילים המסוגלים להגיע אל לב גוש-דן. בצפון אגר צבא חיזבאללה רבבות טילים המוכנים לשיגור כמעט לכל מטרה בישראל, וגם לבנון מסוגלת להצטרף ל"חגיגה" אם וכאשר תפרוץ.
אם נצא מתוך ההנחה הסבירה כי הנחיית הדרג המדיני לצה"ל היא לעשות כל מה שניתן כדי לא להיגרר למלחמה כוללת, מה בעצם תוכל ישראל לעשות אםאירוע נקודתי בגבול רמת הגולן עם סוריה יתפתח לתגובה מלחמתית. למשל: צה"ל יהרוג שני מחבלי חיזבאללה שפרצו את הגדר וחדרו עם מטעני נפץ לעבר אחד הקיבוצים והתגובה תהיה ירי מטח רקטות לעבר מגדלי עזריאלי ותחנת הכוח הגדולה בחדרה. כתוצאה מן הירי הממוקד הזה נהרגים מספר קציני צה"ל ששהו במגדלים וגם חמישה אזרחים. כ-20 אזרחים נפצעו. האם זו תהיה עילה למלחמה? בהסתמך על ההנחה שלפיה הבהיר ראש הממשלה שאיננו רוצה מלחמה, יהיה צורך לשאול את רשותו להגיב. ובאיזה אופן. סביר להניח שצה"ל לא יפעל בניגוד להנחיית ראש הממשלה. אז מה בכל זאת יוכל צה"ל לעשות? תלוי בנזק שיגרם ובכמות הנפגעים. ככל שיעלה המספר יגדלו הסיכויים לעבור לתגובה רחבת היקף.
ומה יקרה אם יחליטו כל אויבינו הצפוניים, כולל לוחמי החמאס, להנחית מכת פתע על רוב היעדים האסטרטגיים של ישראל? ניתוח הגיוני של אופציות התגובה הישראליות מעלה את אפשרויות הפעולה הבאות:
הראשונה: שיגור חיל-האוויר לעבר מאות יעדי חיזבאללה בלבנון כדי להעלות באש את המדינה הקטנה הזו ולהחריב את כל מערכות הקיום שלה. תקיפה מאסיבית כזו לא תמנע שיגור טילים לעבר ישראל מהדרום ומהצפון ולא תפתור את בעיית האיגוף האירני בסוריה.
השנייה: תקיפה אווירית מוגבלת של מטרות אירניות בסוריה. אפשרות זו בעייתית בגלל פיזור המטרות. את נמל טרטוס אי-אפשר לתקוף כי על-פי מה שמעריכים מקורות מודיעיניים הצופים בשטח ממערך לוויני, עוגנות בו, בסמוך לאניות של הצי הסורי, גם אניות של הצי הרוסי ובאלה ישראל בוודאי לא תרצה לפגוע.
השלישית: לתקוף מטרות אסטרטגיות בדמשק. גם בכך אין היגיון כיוון שצבא אסד נלחם היטב בדאעש ואין לישראל כל עניין להחליש את המאמץ המלחמתי המתמשך כבר כשש שנים וכנראה עומד להגיע לקיצו בעתיד הלא רחוק.
סביר מאוד להניח כי בארסנל התכנון ההתקפי של ישראל קימות אופציות נוספות, אך השאלה החשובה ביותר היא מה בעצם יכולה ישראל לעשות במקרה של מתקפת פתע שתנחת עליה מצד אויביה.
נראה כי אין לישראל מנוס אלא להקדים את אויביה כפי שעשתה במלחמת ששת הימים ולתקוף בהפתעה לרוחב כל החזית, בצפון ובדרום. וכדי שאיש לא יוכל להאשים אותה שהיא פתחה במלחמה, יצא נתניהו למסע אזהרה ברוסיה ושיגר משלחת רמת דרג לארה"ב. רק כדי שלא יגידו ידידינו שאנחנו התחלנו בלי כל סיבה.. פתחנו במכת-מנע נגד האירנים המתמקמים בסוריה ומהווים סכנה לישראל רק כי לא הייתה לנו ברירה.
