בעקבות תהליכים אישיים, ולאומיים ובינלאומיים, השלובים זה בזה, מצאתי את עצמי, מזדהה יותר עם הזהות העברית.
צפיתי בסרט מעולה, ושמו 'רוחות קרות'. כדרכה של אמנות משובחת, הסרט מפגיש את הצופים, פגישה מטלטלת, עם סיפור אמיתי, הנוגע לקהילה האינדיאנית בארצות הברית, כיום. הסיפור חושף את האזורים הרגישים של כולנו, כמו גיל ההתבגרות בכלל ונערות מתבגרות בפרט. התמימות והטוהר שבנעורים, אל מול האלימות והמתירנות שבמפגש עם עולם של מבוגרים חסרי אחריות. בסיפור הזה, יש מבוגר אחראי, המציל את המצב, בדמותו של צייד מקצועי ואנושי גם יחד. לאותו מבוגר אחראי, יש מבנה אישיות שאותה אני מכנה העברי.
בזכות אריאלה הלפרין, החלטתי לכתוב על אישיותם של העברים, שהיא קוראת להם שורדנים. הפסיכולוג אל סיברט פגש אותם כאשר הוא הצטרף לצנחנים בשנת 1953, מיד עם תום לימודיו באוניברסיטה. סגל ההדרכה שלו היה מורכב ממספר שורדנים מיחידה שחוסלה למעשה בקוריאה. הוא מצא שהחיילים הוותיקים האלה קשוחים ועם זאת סובלניים יותר משציפה. בתגובה על טעויות הם נהגו לספר בדיחה במקום להתרגז. אני פגשתי אותם, לצידי, כאשר בניתי יחידות מיוחדות במילואים, ופגשתי אותם כוותיקי מלחמות בצבאות זרים. מצאתי איתם שפה משותפת בצבא ובאזרחות, כמוני כמוהם.
סילברט תיאר את החוויה של מפגש עם העברים/השורדנים: ״הבחנתי בעובדה שהם ניחנו במודעות רפויה. הרושם שלי היה שלכל אחד מהם היה מעין רדאר אישי שפעל ללא הרף״. כלומר, העברי מצוי בדריכות ועירנות מתמדת, מבחינת המודעות שלו לעצמו ולסביבתו, וליחסי הגומלין ביניהם. העברי או העברייה, הם למעשה אנשים רוחניים. אלה הם אנשים שטראומות החיים, מלחמות וקרבות בשדה הקרב, ומלחמת החיים, הקיצו את התודעה שלהם, והם התעוררו לחיים כמות שהם. הם מורי זן, תלמידי הדרך הרביעית, מבלי לקרוא לעצמם בשמות ותארים. הם מורים לחיים האמתיים.
העברים עומדים בניסיון הקשה של חייהם, לא רק משום שכוח עליון מאפשר להם זאת, ומסייע להם בדרכים עלומות. האישיות שלהם מורכבת. בנפשם מתקיים איחוד של הפכים שאותן כינה סילברט ״תכונות דו-צדדיות״. הם מקיימים בתוכם בכל עת איחוד של הפכים, הם רציניים ומתבדחים, קשוחים ועדינים, הגיוניים ובעלי אינטואיציה, חרוצים ועצלים, נחבאים אל הכלים ובעלי יוזמה, מופנמים וחברותיים ועוד הפכים מרתקים.
העברים הם בגדר חידה למטפלים ופסיכולוגים דוגמטיים, ושום קטגוריה פסיכולוגית רגילה אינה מתאימה להם. הפסיכולוגיים עשויים להגדיר אותם, כדו-קוטביים, כבעלי אישיות גבולית, כאנשים שיש בהם רמות מתח, חרדה ולחץ גבוהות. למעשה, הפסיכולוגים והמאבחנים על-פי שיטות מדעיות מקובלות, לא יבינו את העברים. מורים ואנשי דת יתייחסו אליהם כאאוטסיידרים ומורדים. בוסים ומנהלים ומעסיקים נורמטיביים יגדירו אותם מהפכנים ועושי צרות. המתחזים למורים רוחניים ינסו להרדים אותם, בסדנאות וסמים ופסטיבלים של ריינבואו וניו-אייג'. רק מורים רוחניים אמתיים יבינו אותם היטב. העברים הם צאצאי הנביאים. העברים הם הצופים על חיי האדם, ומסוגלים לשחות נגד הזרם הכוחני של אי-מודעות ואנטי מודעות. העברים הם צאצאי אברהם העברי ושרה העברייה.
העברים הם גמישים יותר מאשר רוב האנשים, והם יכולים לסמוך על מאגר תחבולות גדול יותר. לכן, הם יצירתיים מאוד, פורצי דרך, חדשנים, שמסוגלים להגיע להישגים גבוהים במיוחד, בזמן קצר ביותר. זה הופך אותם למושא לקנאה, לאיום על האלילים ועל עריצים, כמו גם על כל אלה שרוצים להישאר עבדי האלילים והאלילות. העברים הם אויבי השגרע, המיינסטרים, הבינוניות, האכזריות, העבודה הזרה, המתירנות, הטמטום והאווילות, ובעיקר הבורות האינטלקטואלית.
באישיות העברים, השורדנים, קיים סדר עדיפויות לצרכים, אבל בשונה מרוב האנשים, הם לא מוותרים על-אף אחד. הצרכים האלה, החל בבסיסיים ביותר, הם: הישרדות, ביטחון, קבלה ע״י הזולת, הערכה עצמית ומימוש עצמי. הצורך העיקרי הייחודי, שמאפיין את השורדנים, מכל האחרים, שהוא הרבה יותר חזק מהצורך במימוש עצמי: הצורך בשיתוף-פעולה. עבור העברי, הצורך בשיתוף-פעולה, הוא צורך שהדברים יסתדרו על הצד הטוב ביותר בשביל האדם עצמו וגם בשביל הזולת. העברי, הוא איש הדיאלוג. העברי, הוא החבר. עבור העברי, עבור העברייה, קשרים אישיים משמעותיים, השייכות וההשתייכות לרב שיח אנושי בתנאי שוויון, זהו לב החיים, השיח והקשב הם המשמעות העיקרית של החיים.
השורדנים, העברים, מונעים גם ע״י האינטרס האישי שלהם, אבל בעיקר הם מונעים על-ידי האינטרס של האחרים, אפילו כשהם במצבי המצוקה הקשים ביותר. הם ממלאים למעשה את הקוד מפרקי אבות: ״במקום שאין אנשים השתדל להיות איש״. הם מקיימים את תורת "ואהבת לרעך כמוך". בשפתנו, הם זולתניים. הפעולה החברתית, החסד והנתינה, הנאמנות לחבר, לחברה, לחברה לחיים, למשפחה, לילדים, לקהילה, לעם, למדינה, הם קווי המתאר של אישיותם. הם פטריוטים אמתיים. הם נאמנים לחיים, ל
כבוד האדם וחירותו, לשוויון הזדמנויות, לאהבת האדם שהוא בצלם אלוהים, הם נאמנים לאלוהים בכל המצבים, גם בניגוד לממסד, גם בניגוד לממסד הדתי אם הוא מועל בתפקידו, כמגדלור מצפונו של האדם. המצפון שלהם ער ומשמעותי מאוד בחייהם.
העברים תמיד יתנדבו ליישר את ההדורים ולהפוך את הדברים לבטוחים יותר או יעילים יותר. העברים מעניקים מעצמם ומשאירים אחריהם עולם טוב יותר מזה שמצאו. כשהדברים מסתדרים הם מעדיפים לתת להם להסתדר מאליהם, וכך ראשם פנוי והסקרנות שלהם מופנית להתפתחויות חדשות ולבעיות אפשריות. נראה לפעמים כאילו אינם מעורבים, אך הם הראשונים להיות ״חברים לשעת צרה״. הם מתייצבים מול אתגרים, בעיות, דילמות, קונפליקטים.
הרב יהודה ליאון אשכנזי כתב רבות על הזהות העברית. כמוהו, גיליתי שגם אני עברי. העברים הם היהודים שביהודים. יש עברים שאינם יהודים. יש יהודים שאינם עבריים. ייעודו וכשרונו הייחודי של העם היהודי, הוא להיות העברי.
