שר החינוך,
נפתלי בנט, מבקש להצטייר כהוגה של רפורמות. לפני שנתיים הוא הגה את תוכניתו הגרנדיוזית לחיזוק לימודי המתמטיקה, וקרא לכל תלמיד במדינה להתמקד בלימוד של 5 יחידות. עכשיו הוא מתפנה לרפורמה נוספת, והפעם בלימודי השפה האנגלית, תוך שימת הדגש על שפה מדוברת.
אלא שמעבר לפופוליזם לשמו, אין מאחורי הרפורמות האלה כל חשיבה פדגוגית לעומק. אין זאת כי אם חשיבה הייטקיסטית בלבד היא זו שמנחה את שר החינוך, ומדרבנת אותו להשליט את עצמה, על חשבון התלמיד התמים.
ניסיון השנתיים, שחלפו בינתיים, מלמד בעליל שרפורמת 5 היחידות במתמטיקה לא הצדיקה עצמה במאום. חזונו של שר החינוך להגיע לכך שמרבית התלמידים ייבחנו ברמת השיא במקצוע, התנפץ חיש מהר לרסיסים. עם מיעוט של מורים להוראת המקצוע, ועם שיא-תלמידים שהם חסרי מחשבה לוגית, לא היה שום סיכוי כבר מראש להצליח.
אותם הדברים אמורים בפורמה החדשה ללימוד האנגלית, שבנט הוגה עכשיו לתומו. מעבר לעובדה שיש מחסור די בולט במורים לאנגלית - אין שום סיכוי להביא למימוש שתלמידים ישלטו בשפת הדיבור. את זו ניתן לממש רק באמצעות שהייה מתמדת בחוג או במדינה שדוברים שם אנגלית ברציפות.
מעבר לכך צריך גם לזכור שהדגש ללימודי השפה המדוברת יבוא, מן הסתם, על חשבון העושר הלשוני הטמון, כמובן, בספרות האנגלית, ומעל לכל בכתבי שקספיר, או ט.ס. אליוט, ובלימוד של תחביר ודקדוק יסודי. דומה הדבר ללימוד העברית, תוך דילוג על תנ"ך, או שירתו של ביאליק, שסופו הקנייה של שפה די דלה.
