"מנהיג הוא אדם המקבל עליו אחריות. הוא אומר: "הוכיתי" - לא "אנשי הוכו" (אנטואן דה סנט אכזופרי).
"צרפת נזקקת לי יותר מאשר אני נזקק לצרפת" (נפוליון בונפרטה).
מנהיג ומנהיגות לפני מספר ימים התראיין
בני בגין בגלי צה"ל והשמיע את התובנה הבאה שרבים קפצו, הפיצו ופרשנו. וכך אמר בני בגין: לא הכרתי ערך של נאמנות למנהיג. זה חידוש, שטות ומגוחך. ובכן על פניו מדובר באמירה חזקה, חדשנית, מהפכנית לכאורה, הנשמעת ישירות מנסיך הליכוד. למעשה ובפועל מדובר בהתבטאות לא נכונה, ריקה מתוכן, לא נכונה על-פי כל הגדרה אקדמית, צבאית או פוליטית. בני בגין כנראה שכח או לא רוצה לזכור או מתכחש מתוך אכזבה או תסכול אישי את דמותו והישגיו של אביו
מנחם בגין ז"ל שדמותו ומעשיו הם דוגמה קלאסית למנהיגות שהייתה בנויה על אידאולוגיה של נאמנות למפלגה אך גם, ולפעמים רק, על נאמנות למנהיג.
המהפך של 77 שהעלה את הליכוד לשלטון לא בא רק בשל אידאולוגיה או נמאסות משלטון מפא"י אלא במשקל רב בשל מנהיגותו והנאמנות של הציבור לאישיותו ודרכו של מנחם בגין. מנהיגות זה לא רק אידאולוגיה או נבחרות לעמוד בראש, מנהיגות זאת אישיות, כריזמה, יכולות, כושר ביטוי, אך בעיקר בעיקר ניצוץ של מנהיגות שלא לומדים, ולא מאמצים אלא נולדים אתו ורק מעטים זוכים בנכס חיוני זה. הדוגמאות לתופעה שקוראים לה מנהיגות סוחפת הן ישנות וההיסטוריה מלאה בדמויות מפתח מסוג זה בפוליטיקה, בצבא ובחברה. דוגמאות לכך הן צ'רצ'יל, קנדי, ז'בוטינסקי, בן- גוריון ובגין,שהיה בהם ניצוץ של קסם, שמשך את ההמונים לרבות נאמנות לאותו מנהיג.
בני בגין הוא אדם משכיל, נקי כפיים ובר לבב אבל חסר את הניצוץ והכריזמה של אביו ואולי הוא סובל מתסביך אב של חוסר יכולת להגיע לדרגתו והישגיו ועל כן נסלח לו על ההגדרה הלא נכונה. הוא איננו אסמכתא רשמית להגדרת מנהיגות. מבט אחר על מנהיגות, נאמנות והקרבה ניתן לקחת מהצבא לדורותיו ומההיסטוריה הצבאית הענפה. נאמנות למנהיג והקרבה מצויים בין הלוחמים ביחידות ובמיוחד ביחידות העילית שם המנהיגות, ההקרבה והנאמנות הם עקרונות מקודשים ביותר שמביאים לתוצאות הטובות ביותר. בתחום זה הדוגמאות רבות: הן מצבאות זרים והן מצה"ל כמו הר-ציון, ברק, רפול, שרון ועוד רבים וטובים. ולסיכום: אם הדברים שהשמיע בני בגין היו נאמרים על-ידי אדם מן הישוב המשקל שלהם והאוטנטיות שלהם היו יותר אמינים מאשר מבנו של מנחם בגין. אז כל אלה שרצו לפרשן את דבריו, לצטט ולהפיץ ממליץ לחשוב שנית שלא יתבזו בפומבי.
הערות לסיכום: 1. כאשר שרון עזב את הליכוד והקים את קדימה, הרבה מחברי הליכוד הלכו אחריו מתוך נאמנות אישית ואמונה במנהיגותו ולא בדיוק באידיאולוגיה החדשה.
2. כאשר שרון התמוטט, חלק גדול חזר חזרה לליכוד מאחר שהמנהיג שהאמינו בו עזב.
3. בהיסטוריה הכללית ובמיוחד בצבאית יש שפע של דוגמאות של נהירה ונטייה אחרי מנהיגים כריזמטיים, דוגמת אלכסנדר מוקדון שכבש חצי עולם (שהיה ידוע אז), לא בשל אידיאולוגיה אלא בכוח מנהיגותו ואישיותו.
4. מנהיגים כמו יוליוס קיסר, נפוליון ודה-גול לא הנהיגו עם אידיאולוגיה אלא בכוח האישיות והכריזמה.
