על-רקע הפסיקה האומללה של ביהמ"ש העליון בנושא המסתננים בדרום תל אביב, והמחאות שפסיקה זו עוררה, כולל שני ביקורים של רה"מ ושר הפנים בת"א, הניחה
איילת שקד, בכנס שאורגן על-ידי לשכת עורכי הדין, לפני מספר ימים, בנאום מכונן, את עקרונות התפיסה שלה לגבי מערכת היחסים לעתיד בין הכנסת, הממשלה והמערכת המשפטית. בתמצית אפשר להגדיר את דבריה כאמירה המכוונת בעיקר לביהמ"ש: "נגמרו החגיגות. האתוס הציוני חי וקיים!"
הייחודיות הישראלית = האתוס הציוני "מערכת זכויות הפרט בישראל היא עניין שהוא כמעט מקודש בעיניי, אבל לא כשהיא מנותקת מכל הקשר, לא כשהיא מנתקת את עצמה מהייחודיות הישראלית, מהמשימות הלאומיות, מהזהות, מההיסטוריה ומהאתגרים הציוניים שלנו. הציונות אינה צריכה להמשיך - ואני אומרת כאן, היא גם לא תמשיך - לכוף את ראשה בפני מערכת זכויות פרט, המפורשת באופן אוניברסלי ובדרך המנתקת אותה מדברי ימי הכנסת ומהיסטוריית החקיקה שכולנו מכירים".
"שאלת הדמוגרפיה ושמירת הרוב היהודי הן דוגמאות קלאסיות. הפסיקה הישראלית כלל אינה רואה אותן כערכים האמורים להישקל (בבואו לדון בשאלות שעל הפרק - נ"ב). שאלת הרוב היהודי אינה רלוונטית בשום מקרה - היא לא רלוונטית כשאנחנו מדברים על המסתננים מאפריקה שהשתכנו בדרום תל אביב והקימו בה עיר בתוך עיר, תוך דחיקת תושבי השכונות, ותגובת מערכת המשפט בישראל היא פסילה ופסילה חוזרת של החוק המבקש להתמודד עם התופעה".
מערכת המשפט בישראל, המבקשת לקבל על עצמה תפיסת עולם אוטופית ואוניברסלית, מקדשת את זכויות הפרט באופן קיצוני כל כך, ומפסיקה באותה השעה לקחת חלק במלחמה על עצם קיומה של המדינה ועל יכולתו של העם היהודי לנהל חיי קהילה ומדינה".
המאבק על עתידן של שכונות הדרום בת"א, שהיה נקודת המוצא לנאומה של שקד, איננו מאבק רק על השאלה מי ימשיך ויגור בהן. נוכחותם של תושבי השכונות הללו, כאן, בת"א, היא תמצית הציונות. הם פה למרות הקשיים, למרות מעשי הרצח והפרעות של שנות תרפ"א ותרפ"ט. ממש מיקרוקוסמוס של ההיסטוריה הציונית כולה. דווקא אלה, "השקופים", הוותיקים, שחלקם גרים במקום הם והוריהם והורי הוריהם, למעלה ממאה שנה, הם גם ציון האמת והתשובה על השאלה: האם אנחנו עדיין אוחזים ברעיון הציוני שחרת על דגלו את השבת העם היהודי לארצו, או שמא נטשנו אותו.
לכן טעתה באופן חמור נשיאת העליון, היוצאת, כאשר פסקה את הפסיקה האחרונה של ביה"מ העליון (לעומתה, המחוזי קיבל קודם לכן לחלוטין את עמדת המדינה. נאור הפכה את הקערה על פיה ואת הפסיקה הנ"ל ב-180 מעלות). כאשר נענתה לערעורי "ארגוני "זכויות" האדם. פסיקה אומללה זו מונעת לחלוטין גירוש מסתנני העבודה בניגוד לרצונם.
שקד העמידה את הדברים על מכונם.
והנה בימים אלה, כדי לחזק את האמור לעיל, פרסמה תנועת 'אם תרצו' דוח העוסק, למרבה ההפתעה, בהיקף המדהים של מימון זר (שתרמו ממשלות זרות), כ-46 מלש"ח, לצורך מימון פעילותן של עמותות שונות ומשונות, הפועלות בשם הגנה המקודשת על "זכויות אדם" (אדם - בתנאי שהוא אפריקני ולא ח"ו שקוף - תל אביבי - יהודי), ובכוחה של מכבסת המילים המעוותת והשקרית זו, הן גורפות כספים בחו"ל למען המסתננים הזרים בת"א. עכשיו מתברר בדיעבד, למרבה המבוכה והכאב, שביהמ"ש נפל קרבן גם הוא להונאה שבמכבסת המילים הזו, הנושאת לשווא, את הדגל המזויף של זכויות אדם...
ומי בין התורמים?
1 הסכיתו נא: בראש ובראשונה ממשלת גרמניה (כשבעה מיליון שקל), נורבגיה (כ-5 מלש"ח), שבדיה עם כ-2 מלש"ח. ואחרון חביב, איך לא, הקרן לישראל החדשה עם כ-12.5 מלש"ח.
כך עושות ובוחשות בקלחת ממשלות זרות, גם ארגונים ומוסדות הקרויים "חברתיים", וביהמ"ש העליון עושה עמם יד אחת, נגד תושבים בדרום תל אביב, והופכים את חייהם לגיהינום מתמשך, תוך עימות מפורש ובוטה עם ממשלת ישראל ועם עצם האתוס הציוני.
מסתבר שבפני הנשיאה החדשה של ביהמ"ש העליון תעמוד מהר מאוד מטלה מרכזית במיוחד. כיצד מחזירים אורח חיים שפוי לתושבי דרום תל אביב וכיצד גורמת ישראל לממשלות זרות לסגור את ברז המזומנים המזין פעילות ארסית והרסנית נגד המדינה.
