העובדה שיש לך תסביך רדיפה, לא מוכיחה שלא רודפים אחריך, אבל גם העובדה שרודפים אחריך, לא מוכיחה שאתה צח כשלג. אין ספק בכך ש
שרה נתניהו היא קורבן של מסע רדיפה נבזי ושפל, שבעטיו הוקדשו לסריקת מעשיה משאבים המתאימים לסריקת מעשיו של ראש משפחת פשע. אבל מסע הרדיפה הזה לא מצדיק את תגובתם של עורכי הדין שלה, שלפחות בחלקה מצויה בסתירה לאמת העובדתית.
בהודעה לעיתונות של מנדלבליט נכתב שהחשד הוא שבאמצעות פעילותם ליצירת "מצג שווא שלפיו במעון הרשמי של ראש הממשלה ברחוב בלפור בירושלים לא מועסקת מבשלת", הצליחו נתניהו וסיידוף "להשיג כתוצאה מכך את מימון המשרד הן להעסקה של מבשלות שבישלו ארוחות במעון והן להזמנת ארוחות מוכנות ולהזמנת שפים שיבשלו במעון".
מסתבר אפוא שהבעיה היא שהמדינה שילמה גם למבשלת וגם עבור הזמנת הארוחות, ושאלמלא הועסקה המבשלת, לא היה כל פסול במעשיה של נתניהו. ומנדלבליט מצטט את הוראות הנוהל לפיהן: "במצב בו לא מועסק/ת במעון הרשמי מבשל/ת, ניתן יהיה להזמין על-פי הצורך מזון מבושל מוכן למעון הרשמי".
אז לפחות על-פי החשד לא התנהגה שרה נתניהו כשיה תמימה, אבל ברור שיצירת מצג השווא המיוחסת לה היא ממש עכבר לעומת ההר של הקניות הפרטיות בכרטיסי אשראי של הסוכנות שעשו שמחה דיניץ ו
מאיר שטרית, שזוכו בנימוקים שנראו לרבים כנוגעים לגופו של אדם ולא לגופו של ענין.
הבעיה הגדולה של מערכת המשפט הישראלית היא שהולך וגדל חלקו של הציבור שמשוכנע שהחלטותיה מתקבלות לגופו של אדם, ולא לגופו של ענין.
יצחק הרצוג מחד-גיסא, ו
יעקב נאמן מאידך-גיסא, הם רק דוגמאות למה שנראה בעיני רבים כיחס של איפה ואיפה - איפה לבנה לשמאל, ואיפה שחורה לימין. ואף על-פי כן, ולמרות הכל, רק חסידיה השוטים של שרה נתניהו יוכלו להתלהב מתגובתם של עורכי הדין שלה, שאפילו לא הוזכר בה צרוף המילים "מצג שווא", והם ממשיכים לדבר על חמגשיות.
וכך הם כתבו: "לא רעיית ראש הממשלה הזמינה את החמגשיות הללו. עד המדינה
מני נפתלי הוא שהזמין אותן".
ומעבר לעובדה שבהודעתו של מנדלבליט לא מוזכרות חמגשיות, וכן מוזכרת "הזמנת שפים שיבשלו במעון", מוזכרים בה התאריכים שביניהם לכאורה הוצג מצג השווא הזה: "החל מראשית חודש ספטמבר 2010, לכל המאוחר, ועד לחודש מרס 2013".
ואילו מני נפתלי החל לעבוד ביום 20.2.2011, למעלה מחמישה חודשים אחרי שהחל מצג השווא שעליו כתב מנדלבליט, ועזב את העבודה ביום 28.8.2012, למעלה מחצי שנה לפני שהסתיים מצג השווא שבשותפות ליצירתו היא נחשדת.
ומוסיפים עורכי הדין וכותבים:
1. "פרשת החשמלאי נגוזה" - לא נכון. מנדלבליט כותב בהתייחסו לפרשה זו "בגין מעשים אלה נשקלת העמדתו של סיידוף לדין, והוא הוזמן ל
שימוע".
2. "פרשת רהיטי הגן נעלמה" - נכון לגמרי.
3. "פרשת הבקבוקים התנדפה", נכון בגלל שמחד לא ניתן היה לבסס אישום שלפיו שרה נתניהו לקחה את הכסף לכיסה, ולא העבירה אותו לקופה הקטנה ממנה מומנו הוצאות הבית, ומאידך בגלל שהיא העבירה, "למען הסר כל ספק", למשרד ראש הממשלה סך של 4,000 שקל, שהוא הסכום שהיו שווים הבקבוקים לפי הערכתו של חשב משרד ראש הממשלה.
בזמן כהונתו של
שמעון פרס כנשיא עלו הוצאות בית הנשיא ב-40 מיליון שקל לשנה, פי 10,000 (כן! פי עשרת אלפים) משווי הבקבוקים האלה. וכשמדובר על איפה ואיפה, יכול כל אחד לשאול את עצמו כמה שמענו על הארבעים מיליון שקל האלה, וכמה שמענו על הבקבוקים האלה.
4. "פרשת המטפלת וכוס התה התאיידה" - לא רק שנכון, אלא גם שזו הפרשה שמעידה יותר מכל על נבזיותם, ושפלותם, ורשעותם המפלצתית של אלה שהעלו אותה. מהודעתו של מנדלבליט מסתבר שסך הכל מדובר על 11 ימים, שבהן נעדרו מהעבודה המטפלות הפרטיות שהועסקו על-ידי שרה נתניהו, כשעבור שישה מתוך 11 הימים האלה שילמה נתניהו מכיסה. האדם שהעלה את הסיפור הזה, יהיה אשר יהיה, צריך להיות מוקע מהחברה האנושית.
5. "פרשת ניפוח ההוצאות התפוררה" - בהודעתו של מנדלבליט כלל לא מוזכרת פרשה כזאת, ולכן קשה לדעת על מה מדברים עורכי הדין.
6. "פרשת המלצרים קרסה" - ההפך הוא הנכון. בהודעתו של מנדלבליט נכתב: "המלצרים, אבות-הבית והמזכירות פעלו בהתאם להנחייתו האמורה של מר סיידוף, ביצעו רישומים כוזבים של מספר שעות העבודה בדוחות הנוכחות והגישו את הדוחות המזויפים לאישור הגורמים הרלוונטיים בחברת "מיקוד" ובחשבות המשרד... בשל מעשים אלה נשקלת העמדתו של סיידוף לדין, והוא הוזמן לשימוע".
ובשורה התחתונה, הרעים היחידים בסיפור הזה הם אלה שניהלו ומנהלים את מסע הרדיפה כנגד שרה נתניהו. אבל מתקבל הרושם שטובים אין בסיפור: לא שרה נתניהו, שככל הנראה הייתה משוכנעת שמגיע לה יותר ממה שמתירות הוראות הנוהל, ולא עורכי הדין שלה, שבוודאי יכלו לכתוב תגובה יותר אמינה ונאמנה לאמת.
