יש מי שחושבים שהתואר עד מדינה הוא מי שפועל בשליחות המדינה. אז לא. עד המדינה הוא שותף למעשה פלילי שהמשטרה מגייסת כדי להפליל את יתר המעורבים. סעיף 54א'(א) לפקודת הראיות מבהיר חד-משמעית כי עד מדינה הוא מי שהיה שותף לאותה עבירה, והובטחה לו טובת הנאה. טובת ההנאה ניתנת לעד ע"י המדינה בתמורה לעדותו. היא יכולה להיעשות בדרך של אי-העמדתו לדין פלילי, או בדרך של הסכמה מצד המדינה להמיר את סעיפי האישום שבהם יש להאשים אותו, בסעיפי אישום חמורים פחות, מה שברור שאף לא אחד מעדי המדינה ראוי לקבל מדליה בתוכנית דוגמת "יצאת צדיק".
הוויכוח על השימוש בעדי מדינה אינו חדש. שמעתי את דבריו של עו"ד פנחס (פיני) פישלר, מי שהיה בעבר קצין ביחידה לחקירות הונאה תחת פיקודו של תת-ניצב בנימין זיגל ז"ל בראיון עם
גבי גזית.
פישלר, שהיה מנהל לשכתו של
נתניהו בקדנציה הראשונה, תקף בחריפות את המשטרה על השיטה שאימצה, לדעתו על המשטרה להתאמץ יותר ולצמצם את השימוש בעדי המדינה.
הדברים של עו"ד פישלר, שמוכר כמי שאינו חושש להטיח במשטרה דברים קשים, שאחרים חוששים לעשות נכונים עקרונית, אבל ספק אם חקירות יסודיות ומעמיקות ככל שיהיו, יצליחו להביא לידי החוקרים מה שיביאו עדי מדינה שאיתם יחתמו הסכמים.
שולה זקן, הורשעה בפרשת רשות המיסים, בפרשת ראשונטורס, ופרשת
הולילנד.
שמואל דכנר, התפרסם כעד המדינה שזכה לכינוי ש.ד בפרשת הולילנד, והרב
יאשיהו פינטו הורשע במתן שוחד ובשיבוש הליכי משפט.
כל עדי המדינה שעמם נחתמו הסכמים, הפלילו אנשי ציבור מרכזיים, ספק אם ללא עדותם ניתן היה לעשות זאת. סנ"צ (בדימוס), עו"ד
בועז גוטמן, בעבר ראש מפלג חקירות ביחידה לחקירות הונאה, ומי שנחשב אחד החוקרים הבקיאים בפשעי צווארון לבן, יודע כי בית המשפט העליון התבטא בעבר כי יש לעשות במשורה שימוש בהסכמים עם עדי מדינה. על סמך הניסיון הרב שצבר הוא קובע כי אין דרך טובה יותר להוכחת מתן שוחד מאשר בהסדר עד מדינה. הסיבה לכך היא שבעת מתן וקבלת השוחד לא נוכוח אדם שלישי, ומשכך יש קושי רב בהוכחת העבירה.