גם לאחר פסיקת הבג"ץ - אין שום סיכוי במציאות הקיימת שביטול הפטור לגיוס-חרדים אכן ייושם בסופו של דבר. אחרי ככלות הכל יש לזכור שהמציאות היא כאן חזקה מפסיקה, ומי שרואים את עצמם חרדים לתורה - יילחמו על נפשם לביטול הגזירה.
אז נכון, כמובן, שפסיקת הבג"ץ נועדה, ובצדק, לתת גט-כריתות להפליה הקיימת כיום בגיוס לצבא בין חרדים לבין חילונים. אלא שהכמיהה לשוויון שבנטל היא ממש הזויה ובלתי-ישימה, ותתנפץ בשל כך במהרה לרסיסים.
למען הגילוי הנאות, מן הראוי להודות שגיוס-חרדים הוא ממש מיותר, ואילו אכן היה מיושם - ספק אם היה משיג יעדו. כי גיוס-חרדים הוא רק כאב-ראש, שמוטב למנוע אותו מלכתחילה. לא זו בלבד שצה"ל לא היה מפיק מגיוסם כל תועלת - הוא היה מגלה, די מהר, שהם רק נופלים למעמסה על כתפיו.
ללא מוטיבציה מלבד האפקט המוראלי שיש לייחס לגיוס חרדים - אין בו במאום כדי לקיים את רעיון השוויון שבנטל. צה"ל רווי בכוח-אדם ומשחרר משרות לא מעטים, ויכול לפיכך להרשות לעצמו לוותר על שרות בעלי הפאות, המוכנים להיהרג רק על אוהלה של תורה, ולאו-דווקא על אוהל צבאי.
בתוך כך אין לשכוח לרגע אחד שצבא אינו מסוגל לתפקד כראוי ללא מוטיבציה של חייליו, ולחרדים - מה לעשות - אין כלל כזאת. מקור-סירובם לשרת בצבא אינו נובע, חלילה, מטעמי-נוחיות, ואף לא בעטייה של סתם השתמטות. הוא נובע מכך שהמרת הטלית בדגמ"ח הצבאי מתפרשת אצלם כהפרה בוטה של צו-מצפונם הערכי, וכעשיית הרע בעיני ה'.
לצה"ל יש מספיק כאב-ראש גם ללא חרדים, ואין שום סיבה להעצים אותו בגיוסם. על כן, יהי לצה"ל אשר לצה"ל ולחרדים אשר לחרדים.
