שרה בואי הביתה יש לנו ציפור בננה להאכיל (המלצות איך להפיל את נתניהו ושלטון הליכוד). "שרה בואי הביתה" היא סיסמה שתפסה את הציבור הרחב והצר. המטרה הברורה של משפט זה להוציא את נתניהו מהחיים הציבוריים ועדיף שישב אחרי סורג ובריח.
נתניהו ושרה נמצאים תחת מרדף מתמיד של אמצעי התקשורת. אמצעי תקשורת שבמקורם נועדו לדווח על חדשות ולפרשן אותם, הפכו ליצרני חדשות ציניים המובילים מטרות פוליטיות מוגדרות. זכורה לרע החקירה משטרתית המתוקשרת על גניבת מתנות מבית ראש הממשלה, שבסופה נשאלה
שרה נתניהו ע"י חוקרי המשטרה המהוללים, מה יש במעטפה שכתוב עליה "ציפור בננה" והיא ענתה שזה ציפוי בננה (השוטר לא ידע לקרוא) שקיבלו במסעדה שאכלו בה קינוח עם ציפוי בננה והתלהבו והטבח צייד אותם בציפוי. בזאת נגמרה החקירה על גניבת מתנות מבית ראש הממשלה. באותו יום לאה רבין מכרה במכירה פומבית חרב שבעלה קיבל מתנה במסגרת תפקידו כראש הממשלה ושום אמצעי תקשורת לא דיווח על כך. שום חקירה לא נפתחה!.
אף כתב או "עיתונאי" לא עשה עבודת רקע מינימאלית כדי להציג לציבור צרכני התקשורת, אבני הבניין של הדמוקרטיה, למשל כמה הוציא
יצחק רבין על סיגרים ו-וויסקי, כמה מתנות מכר, שקיבל כראש ממשלת ישראל, למה לא נפתחה חקירה משטרתית כשבסופה העמדה לדין פלילי על חשבון הדולרים של רבין בהיותו שגריר במשרה מלאה בארה"ב, שלקח כסף עבור הרצאותיו, כמה הוציא אהוד, טפלון, ברק, שמעולם לא נראה כאחד שבוחל במנעמי החיים וכמה עלו הנשיאים:
שמעון פרס על אירוח בהיותו נשיא, כמה דלק סילונים וכסף הוציא הרצוג "המעופף" בהיותו נשיא, איך יצחק נבון הנערץ, מכר את דירתו לפני התמנותו לנשיא כדי לקבל כנשיא לשעבר "חסר דיור" כסף לרכישת דירה חדשה ואיך עזר וויצמן שיפץ את דירתו הפרטית על חשבון תקציב בית הנשיא.
נכון נתניהו עוד לא נשיא אבל אנשי תקשורת, כדי לעשות את עבודתם כשירות לציבור, צריכים להסתכל בנוסף למקרה הפרטי, במקרים דומים ולעלות על תופעה, אם היא אכן קיימת.
המתקפה על נתניהו מכול כיוון אפשרי, פעולותיו, פעולות אשתו וילדיו וחבריו, בבחינת "נזרוק הרבה חיצים משהו בוודאי יפגע" מצביעה על מגמה מסוכנת בדמוקרטיה, שהיא שלטון העם. אם מדווחים לעם דיווחים מגמתיים, פוגעים בכושר ההחלטה של מרכיבי הדמוקרטיה. אם מציידים רופא במידע שקרי הוא יכול לגרום למות החולה. נראה שעד היום למרות מסע יקר ומושקע למוטט את בחירת נתניהו ע"י זריקת בוץ ללא כל הרשעות פליליות אמיתיות (ראו אולמרט וקצב), יצרני התקשורת לא הצליחו.
אבל צריך להסתכל על התופעה ולא על המקרה הפרטי. כדי להתחיל ולהשתלט על תופעה חמורה זו של פגיעה בדמוקרטיה צריך לערוך דיון מעמיק על מה צריך להיות גורלו של איש תקשורת המונים, שנמצא דובר שקר ופגע בדמוקרטיה כלומר דיווח למרכיבי הדמוקרטיה (המצביעים הצורכים תקשורת) דיווח שקר. הדבר דומה לרופא המועל בתפקידו בזדון או ברשלנות ונשלל רישיונו לעסוק במקצוע זה.
צריך גם לדון דיון מעמיק במשטרת ישראל ויחסיה עם התקשורת ורמת המוסר והעבריינות של קציניה הבכירים והזוטרים. מאז תקופת בנימין זיגל, נראה שחקירה או אי-חקירה של אישי ציבור הפכה במשטרה למטרה פוליטית.
נשאלתי לפני מספר חודשים מה אני חושב על שלטונו הארוך של נתניהו. עניתי שהאשמה שנתניהו מחזיק מעמד כל כך הרבה שנים, דבר שלא מקובל במדינות דמוקרטיות, היא בשמאל. השמאל איבד לחלוטין את הכיוון ובמקום לדאוג "מה טוב ליהודים" דואג "מה טוב לערבים". השמאל לא הצליח כבר יותר מידי שנים להציב מערכת יציבה ובראשה מישהו שמגיע עד לברכיים של נתניהו עם כיוון ברור בנושאי שמאל קלאסיים, כמו פתרון בעיות השכלה, שכבות חלשות בחברה, שירות לאומי לכול ועוד.
לסיכום מצב הדמוקרטיה לא טוב וללא ספק צריך להחליף את נתניהו! אך במשטר דמוקרטי אמיתי, הדרך להחלפה עוברת דרך שכנוע לגיטימי של המצביעים על שינוי דרך ומגמות בניהול המדינה. כיווני השינוי שאני ממליץ לשמאל להתרכז בהם הם:
כיוון של התייחסות למשלמי המיסים כבעלי הבית במקום כגנבים פוטנציאלים, התייחסות ופתרון בעיות חלשים בחברה, פתרון לבעיית הדיור הזול (חלשים זה לא מוסלמים שבאים עם מרצדס לביטוח לאומי לקחת קצבה), פתרון בעיות חינוך והשכלה ועוד ולא דרך מתקפת חמגשיות.
