ראש הממשלה הודיע, אומנם, שהוא נחוש להמשיך עד הסוף את הקדנציה שלו, אך אילו אני
בנימין נתניהו – הייתי ממהר לרוץ לבחירות. המציאות שבשטח מראה בבירור שאם יעשה זאת - הוא שוב ייבחר, ויחד עם זה כוחו רק יגבר.
בחירות מוקדמות, שנתיים לפני מועדן החוקי, יגרמו לכך ששורת החקירות בענייניו תידחה לאחריהן ותקהה בתוך כך את העוקץ מהן – מה שיקשה, כמובן, על המשך ההליך הפלילי כנגדו, ובסופו של דבר רק יתחזק האמון שרוחש לו הרוב התומך בו כעת.
עם זאת אסור גם לשכוח שאין לנתניהו יריב מסוכן, העשוי להפיל אותו מכיסאו~ לא
יאיר לפיד ולא
אבי גבאי. שניהם מזדנבים רק הרחק מאחור ואינם מהווים עבורו סכנה. ועל הליכוד הוא יכול רק לסמוך שילך אחריו הן באש ובמים.
צפירת הרגעה ובאשר לאופוזיציה? – הצחקתם אותי. זו הרי רק שסועה וקרועה, ואינה מגלה סימני-לכידות לעשות יד אחת להפלת היריב. במצב שכזה עשוי נתניהו, כמובן, להרוויח. הקואליציה שלו, הפועלת כיום, תלך אחריו גם אחרי הבחירות, ללא סכנה של פילוג או פרישה.
ועכשיו כמובן מסתמן בבירור שמעמדו של נתניהו רק מתחזק. שום חשדות לסיגריות ושמפניות, שום טענות חוזרות ונשנות על טובות-הנאה במאות-אלפי שקלים, לא ישכנעו את תומכיו אף לרגע לסגת מתמיכתם הגורפת באיש-אמונם.
בשורה התחתונה זו ראויה לשמש כצפירת-אזעקה למי שמשלה את עצמו לשינוי, ויחד עם זה גם צפירת-הרגעה לימין השולט, בלי יריב מאיים - בבחינת מה שהיה הוא גם מה שיהיה.
