כל מי שעיניו בראשו חייב להכיר בעובדה הנוראה כי מלחמת העולם השלישית כבר החלה, אף כי ללא אירוע אלים אחד שיכול להוות ציון-דרך היסטורי לתחילת מרחץ הדמים שאל תוכו צועדת האנושות כאילו בעל כורחה, נתונה לגחמותיו המתעתעות של גורל עיוור מוכתב מראש, ממש כמו בטרגדיה יוונית.
מלחמת העולם השלישית איננה מתנהלת בין צבאות סדירים אלא בין שתי אמונות מונותיאיסטיות - האיסלאם והנצרות - וכלי המלחמה של הצד המוסלמי אינם צוללות, טילים בין-יבשתיים או כלי משחית אחרים - אלא טרור רצחני, בלתי אנושי, חסר רחמים, שהעולם הדמוקרטי המערבי אינו מצליח לבלום אותו, אינו יודע איך להילחם בו בהצלחה, ובוודאי שלא לחסל אותו.
כדי לדעת באילו אמצעים ודרכים ראוי לנקוט כדי לרכז מאמץ ולנצח במלחמת העולמות החדשה יש להכיר, בראש וראשונה, את המנטליות הערבית ולהבין מה הגורמים למגיפת "טרור המתאבדים המוסלמי", המתפשטת על פני העולם כמגיפה סרטנית שאין לה מרפא. המרכיב הדומיננטי ביותר במנטליות של מאמיני האיסלאם הוא הפגיעה בכבוד, פגיעה שלעולם לא תימחה אלא בחיסול פיסי של מי שפגע בכבוד.
בעיני המוסלמים הפנאטיים האיסלאם הוא הדת האחת והיחידה, האמיתית, הראויה לכל הכבוד וההערכה. אולם לצערם כי רב, במשך מאות שנים לא זו בלבד שהאיסלאם לא קיבל את הכבוד המגיע לו מצד העולם הנוצרי, אלא אף "זכה" בביזוי, השפלה ופגיעה חמורה בכבודו מצד המערב הדמוקרטי, המתנשא. הפגיעה בכבוד הלאומי והעלבון העמוק והמתמשך כתוצאה מכך - הם הניצבים בשורש "מלחמת העולמות" הזו שאותה מוליכים מנהיגים פנאטים בנחישות, בהתמדה, ובלא מעט הצלחה.
שרשרת פיגועי הטרור הנוראים שאותם חווה העולם המערבי מאז אירועי 11 בספטמבר 2001, חייבת להבהיר לכל אדם מפוכח, כי העולם האיסלאמי-פונדמנטליסטי משוכנע שבראשית המאה ה-21 הגיעה עת נקם ושילם בעבור הכבוד האבוד, בעבור ההשפלה רבת השנים. מאמיני האיסלאם הפנאטיים, רואים את עצמם כ"לוחמי הסהר" - העתידים להוות את גרעין כוח-העל המציב את עצמו בראש "מלחמת אמונה" בלתי נמנעת עם המערב. כוח-על ששלטון רודני איסלאמי - דוגמת זה הנהוג באירן - יעמיד לרשותו, בעתיד הלא רחוק, גם פצצות אטום שישמשו כנשק האולטימטיבי ב"מלחמה הטרוריסטית" שאת רעמי הפתיחה שלה כולנו שומעים בקולות הפיצוץ של מכוניות תופת נהוגות בידי מתאבדים-מתנדבים, במכוניות דריסה המונית ובמבצעי רצח בסכינים משספות.
ביום הניצחון האיסלאמי המיוחל, היום שלפי אמונתם כבר ניצב בפתח, יזקפו את קומתם מאות מיליוני עבדי-אללה, אשר אחרי השבת כבודם האבוד ייצאו למערכה האמתית: השלטת אמונתם בכל רחבי העולם וסילוק מלא ומוחלט של הכופרים הציוניים מכל רחבי ארץ הקודש פלשתין. סילוק והכחדה - ללא הסדר, ללא פשרה, ללא סליחה. זה היעד.
כדי להצליח להביס את כוחה של אמונה עיוורת כזו חייב המערב להבין בהקדם האפשרי, כי טיפול יעיל כנגד האיום הקיומי הטמון ב"לוחמי הסהר", אינו יכול להסתייע בשיטות דמוקרטיות. מי שרוצה לנצח במלחמה המוכתבת על-פי כללים רצחניים, חייב לפעול בדרכים דרקוניות, לא תמיד דמוקרטיות. זה ועוד: אי-אפשר להשיג ניצחון רק באמצעות טיפול נקודתי שיתמקד בחיסול טרוריסטים, תומכיהם ומשגריהם. לעולם המערבי דרושה באורח מיידי מדיניות הרתעה חדשה, מדיניות של מאזן-אימה כנגד האיום האיסלאמי. המשמעות של מאזן אימה כזה חייבת להיות פשוטה וברורה. הפעם, במסגרת מלחמת העולם השלישית, שוב לא דרושה לעולם המערבי המדיניות של מאזן האימה הבין-מעצמתי הישן שמשמעותו המפחידה הייתה טמונה ביכולת להשמיד מיליונים.
לעולם המערבי הנאבק כיום על קיומו הדמוקרטי, עדיף לנקוט בשיטה של "איום בסבל אולטימטיבי". התגובה המערבית הישירה לפגיעה טרוריסטית צריכה להיות החזרת המוסלמים במדינות תומכות הטרור, מייצרות הטרור, לימי העבר של מצוקת חיי עוני במדבר, ברעב, במחלות, בתחבורה על גבי גמלים וחמורים, ללא כל הנאות
העולם הזה. וכל זאת ללא משפט, ללא דיונים דמוקרטיים, ללא הוכחות משפטיות.
דבר אחד חייב להיות ברור לכל בר דעת: ככל שיקדים המערב להטמיע את בתודעתו את ההכרה כי כל האמצעים כשרים כדי למגר את איום הטרור שנכפה עליו - כך ייטב לכל העולם החופשי. גם אם בדרך אל ההכרה הזו ישפך עוד דם רב של אלפי חפים מפשע שימצאו את מותם האלים מידי בני עוולה אשר, בשם האמונה האסלמית, הופכים את שם נביאם למלה נרדפת לרצחנות בלתי אנושית.
