שבע האשמות רבות עליליה הועלו כנגד
שרה נתניהו. אגתה כריסטי בוודאי הייתה מוצאת בהן רעיון מרתק ומותח. החשמלאי... מה קרה איתו? עבד בחינם? האם נוצל? רהיטי הגן? האם החליפו כתובת? העבירו באישון ליל ובאין רואה מירושלים לקיסריה? הבקבוקים - האם נמכרו בסופר? האם נאספו מהפח לאחר שהאורחים הלכו? האם מחזרו אותם? המטפלת - האם הגישה תה לאב הקשיש? הסעדה אותו? הסייעה לו לקום ממיטתו? העוזרת - האם היחס אליה היה כאל שפחה? וניפוח ההוצאות? מה ניפחו? האם הניפוח היה ממש ניפוח, כמו שמנפחים למשל בלון? או אולי זכוכית? האם הניפוח הגיע לגודל של כדור פורח?
אני סקרנית לדעת, כי הנחתי שהמאשימים יודעים על מה הם מדברים. מה סתם להגיד ניפוח, או חשמלאי? לזרוק דברים, ואחר כך, כלום? מכאן שעצם ההודעה לפתוח בכלל בחקירה הייתה מושחתת. כאשר ששה תיקים מסתיימים בלא כלום בגלל "שכל המעשים אינם כדי מעשה פלילי", כך על-פי דברי היועץ המשפטי ל
ממשלה, נשאלת השאלה, האם זה לא היה ידוע מלכתחילה? הרי כל נושאי האישום היו כבר מוגדרים עוד בהתחלה, והיה ברור למשפטן כמו היועץ שאין כאן מעשה פלילי. אם כך מדוע הורה על חקירות? הרי הוא יודע טוב מאוד מה ההבדל בין משהו פלילי, ללא פלילי. אם כן מדוע הורה על חקירה, כשידע שאינה יכולה להוביל לשום דבר? האפשר שהוא נלחץ מהלחץ של התקשורת השמאלנית, או מנימוקים זרים? כך-או-כך הדבר חמור ומושחת ביותר.
כאשר סורב אב הבית
מני נפתלי להמשיך ולעבוד בבית ראש הממשלה, הוא הלך למשטרה. היה זה בשנת 2015 והוא ביקש חסינות מפני הפללה עצמית. תוך שבועיים אושרה בקשתו, על-ידי פרקליט המדינה
שי ניצן והיועץ המשפטי לממשלה הקודם
יהודה וינשטיין. אישור מעמד "עד מדינה" נעשה עימו בעל-פה, ולא בכתב כפי שנדרש. כידוע עד מדינה מתחייב להימנע משיח עם התקשורת עד לסיום ההליכים, אבל אדון נפתלי כפי ששמענו וראינו לא סכר את פיו אפילו לרגע אחד, ואפילו הצהיר שהוא מתכוון לצאת במסע נגד ראש הממשלה ורעייתו. ובכלל כדי שייחתם עם מישהו הסכם לעד מדינה, הדבר אפשרי רק לאחר שמוצו כל אפיקי החקירה האחרים, ובאותו שלב היועץ עדיין לא קיבל חומרים מהמבקר, אז בוודאי שעדיין לא הייתה חקירה, ומכאן 'שעוד לא מוצה דבר'.
עד המדינה מתכחש למעמדו כעד מדינה, ולמרות זאת, אינו מואשם בהפרת הסכם, וחסינותו אינה מתבטלת, בכל ההתנהלות עד כה ניכר כי מערכת אכיפת החוק יוצאת מגדרה למענו, העיקר שמשהו יעלה בחכה.
הפגנה בת שעתיים כי זאת יש לדעת. רוב הבקשות מצד אנשי ימין לערוך הפגנות, סורבו.
יוסף דיין, למשל, בתקופת הסכמי אוסלו ביקש להפגין מול ביתו של הרב
עובדיה יוסף, כדי למחות על כך שש"ס יושבת בממשלה. הוא ביקש לערוך רק הפגנה אחת בת שעתיים ולא במשך 50 שבועות, ושלושת שופטי בג"ץ דחו ברוב מוחלט את הבקשה. השופט
שלמה לוין אמר שאין להתיר קיומם של הפגנות מול ביתו של איש ציבור: "קיים חשש שהתרה של הפגנות ליד ביתם הפרטי של אנשי ציבור עלולה להרתיע מלעסוק בפעילות ציבורית", וגם, "קיים חשש שבשל לחץ ההפגנה או בשל לחצם של בני משפחתו עליו, עקב ההפגנה, עלול איש הציבור לשנות את דעתו שלא מטעמים ענייניים ואך כדי להפסיק את ההטרדות כלפיו"...
בשנת 2005 בעת העקירה מגוש-קטיף, הגיש
ברוך מרזל עתירה למשמרת מחאה מול ביתו של הרב הצבאי דאז וייס. 10 אנשים למשך חמש שעות. המשטרה עצרה את המארגנים ובית המשפט החליט להרחיקם למשך שלושה חודשים מרדיוס של 300 מטר מבית וייס. ועצה נתן להם השופט, "שילכו להפגין ליד המוסד הציבורי בו עובד הרב. קיום משמרת מחאה ליד בית עובד ציבור יש בה מטרד והפרעה לעובד ציבור, למשפחתו, ולסובבים אותו"... עשרה אנשים, לא אלפים.
שופטי בג"ץ שדחו בקשות לרוב 'הסבירו תמיד בפסיקותיהם, שאינם מעוניינים בהפרות סדר שעלולות להתרחש בעת ההפגנה. מעניין ששופטי בג"ץ כעת אינם עדים למתרחש בפתח תקוה ! לתיקים הפליליים שנפתחו בעקבות עימותים קשים בין תושבי השכונה למפגינים, להכרזת המשטרה על הפרות סדר קשות שקרו במקום, למעצרים של מתפרעים ולכתובות נאצה שרוססו על הבתים בגנות היועץ המשפטי לממשלה... מהכל הם מעלימים עין.
גם אם כל הרצון העז של ה'עוסקים במלאכה', לראות שמשהו כבר יתפוס אצל משפחת נתניהו, עדיין יש חובה אלמנטרית שחוק אחד יהיה לכולם. גם לארוחה הבודדה שערך
אהוד אולמרט בשווי 30,000 שקלים, וגם להזמנת חמגשיות.
