ועדת העבודה והרווחה של הכנסת החליטה (יום ב', 18.9.17) להקפיא, לפחות לחודשים הקרובים, את גיל היציאה לפנסיה של נשים ל-62, לעומת 67 אצל הגברים. זוהי החלטה מטורפת מבחינה כלכלית וחברתית, היא פוגעת קודם כל בגברים, כפי שהתברר היום, אך גם ובעיקר בנשים.
העובדות האקטואריות ברורות: השארת גיל הפרישה על 62, במקום ההמלצה (המתונה מאוד) להעלותו ל-64, מקטינה את הרזרבות של הקרנות הוותיקות ב-4.8 מיליארד שקל. זה יחייב אותן, כנראה, להקטין בתוך כמה חודשים את הפנסיה השוטפת לגמלאים ב-1.5%. מי שמקבל היום 8,000 שקל, יקבל 7,880. גמלאים אינם בדרך כלל אנשים אמידים, וכל שקל חשוב להם. כמעט שאין מס הכנסה על הפנסיות, כך שהפגיעה תהיה נטו.
הנפגעות העיקריות, למרבה המוזרות, הן דווקא הנשים:
- הפנסיות כיום בנויות על צבירת כספי המעביד והעובד, ורווחי השקעות. הנשים צוברות כספים שנתיים פחות, וממילא סכום הגמלה החודשית שלהן יהיה קטן משל הגברים.
- תוחלת החיים של נשים היא 85 (לערך), לעומת 81 של גברים.
הפנסיה שלהן נמוכה ב-36.5% - הפנסיה המצומקת שהנשים מקבלות צריכה לכלכל אותן 22 שנים, לעומת 14 שנים אצל הגברים. לכן, הפנסיה שלהן נמוכה בממוצע (בהנחה שבתקופת העבודה קיבלו שכר שווה) ב-36.5% מזו של הגברים. אכן, כך המציאות כיום בשטח.
- שכיר היוצא לגמלאות נפגע כמה פעמים: הקצבה החודשית כמעט לעולם אינה מגיעה לשכר החודשי שקיבל. הוא מפסיד משכורת 13, דמי הבראה, החזר הוצאות, אחזקת רכב וטלפון, בונוסים, מענקים ועוד. גבר מפסיד את כל אלו 14 שנים, ואישה מפסידה 22 שנים.
- חיי הגמלאי אכן שקטים ושלווים. אבל אין לו לעתים קרובות בשביל מה לקום בבוקר. אין התרגשות והתלהבות של עבודה, אין שאיפה להישגים מקצועיים. חלק מהגמלאים מתגברים על כך ומוצאים פתרונות. חלקם לא. אישה תצטרך להיאבק בכל אלו 22 שנים, במקום 14 אצל הגברים.
יש נשים שההסכם הקיבוצי שלהן מאפשר להן להמשיך ולעבוד עד גיל 64, ואפילו 67, אם ירצו אבל סעיף מעולה זה חל רק על חלק קטן מהנשים.
נכון, יש נשים העובדות כיום בעבודה פיזית קשה, וקשה להן לעמוד בכך בגיל מבוגר, יותר מאשר לגברים. אבל הרוב המכריע של השכירים בישראל הם אנשי היי-טק, פקידים, רואי חשבון, אקדמאים ומקצועות רבים אחרים, שאין בהם דרישות פיזיות חמורות.
דוגמה אחת: גיל הפרישה במוסדות להשכלה גבוהה הוא 68, אחיד לגברים ולנשים. רבבות נשים אקדמאיות עובדות עד גיל זה, וכמובן נהנות מפנסיה גבוהה יחסית. האם ראיתם באחרונה הפגנה של נשים אקדמאיות, הדורשות להוריד את גיל הפרישה שלהן?
גיל פרישה 62 מיושן, ולא מתאים למציאות הכלכלית, החברתית והרפואית של ימינו. ברוב ארצות המערב העלו זה מכבר את גיל הפרישה להשים. אבל בישראל, יש לנו עסק עם כמה חברות כנסת, הצועקות ודופקות על השולחן נגד העלאת גיל הפרישה לעמיתותיהן. הן לא יודעות או בוחרות שלא לדעת את העובדות. אגב, נשים אלו יכולות להמשיך ולהיות ח"כיות עד גיל מבוגר ככל שירצו. גיל 62 ה"מקודש" לא חל עליהן. אז אולי יתנו דוגמה אישית?
