אחת התעלומות הגדולות של עולם הרפואה היא, עדיין, גם במאה ה-21, מגפת השפעת העולמית שפרצה בדיוק לפני מאה שנים ושגרמה למותם של 50 מיליון נפש. במשך שנים ארוכות ניסו חוקרים להבין מה היה, בעצם, מקורה של המחלה הקשה, שזכתה לכינוי "השפעת הספרדית", ולפענח מדוע הייתה עד כדי כך קטלנית.
מאז זרמו כבר מים רבים, אך התעלומה כאמור נותרה גם כיום בעינה. כך או אחרת, מגפת השפעת חוזרת ותוקפת את המין האנושי מדי שנה בשנה בואריאציות שונות. לקראת בוא החורף, הממשמש ובא, כבר נערכות קופות החולים במדינה כדי להקדים רפואה למכה, ומצטיידות בחיסונים נגד הנגיף התורן, האמור להראות גם הפעם את נחת-זרועו.
בלי סיבוכים האמת ניתנת להיאמר שהחיסון כנגד שפעת הוא, עדיין, בגדר הימור בלבד, והוא מבוסס על חיזוי עונתי של הנגיף המאיים. בשנה שעברה, למשל, נתגלה החיסון כבלתי-יעיל, והתוצאה הורגשה היטב בבתי החולים הפזורים במדינה.
אלא שעם זאת גם ראוי להודות שמי שחוסן, ובכל זאת חלה, נפגע מהנגיף בצורה די קלה. אני, למשל, המקפיד להתחסן מדי שנה בשנה - חטפתי שפעת, על-אף החיסון, אך בתסמינים נסבלים יחסית, וללא כל תסבוכת ראויה לציון.
בתוך כך אין להתעלם, כמובן, מהסקפטיות של רבים וטובים על אודות יעילות החיסון, ולא מן הנמנע שאחוז די בולט מתוכם יימנעו, עקב כך, מליטול אותו. לאלה אני מציע - אף שכלל אינני רופא - שלא לזלזל בחיסון המוצע, כי לכל היותר יש לזכור, מן הסתם, שאם אחרי הכל לא יועיל - הוא, לפחות, בוודאי לא יזיק.
