לפני 37 שנים בוצע הרצח המתועב ביותר של ילד בארץ. היה זה לאחר שהארכי-פושע צבי גור חטף במרכז סביון את אורון ירדן, בן השמונה, רצח אותו בדם קר, קבר את גופתו בחולות של נתניה, וגם העז, בתוך כך לתבוע מהוריו של אורון המת כופר של שני מיליון לירות, בהבטחה כוזבת, להשיב את הילד לחיק-משפחתו.
מדינה שלמה עצרה באותם הימים את נשימתה ועקבה בחרדה ובדאגה מעיקה אחר הפרשה המצמררת כל כך. אחרי ככלות הכל הייתה זו הפעם הראשונה שילד נחטף במדינת ישראל ושנדרש עבורו כופר-נפש לשווא. האירוע היה כל כך טראומטי, שהורים לא הרשו עוד לילדיהם לצאת מן הבית, בלא שיוצמד הליווי הדרוש לסוכך עליהם.
על הפשע הזה נידון הפושע צבי גור ל-45 שנות-מאסר, אלא שוועדת השחרורים שבשרות בתי הסוהר החליטה, משום מה, בעצם ימים אלה, להמליץ על קיצור-עונשו של צבי גור, באמתלה שהוא שוקם כבר בכלא, ולשחררו שמונה שנים לפני תום ריצויו המלא של העונש.
תזכורת מביאליק מטבע הדברים גררה אחריה ההחלטה האומללה זעזוע עמוק בחיק בני משפחתו של אורון המנוח, בצד מחאה ציבורית עניפה. זו, מסתבר, עשתה את שלה, ובית המשפט קבע בעטייה שגור לא יצא בינתיים לחופש, עד למתן ההחלטה הסופית ב-31 באוקטובר.
היה זה המשורר הלאומי, חיים נחמן ביאליק, שבשירו "על השחיטה" טבע את המלים המצמררות, לפיהן "נקמת דם ילד קטן עוד לא ברא השטן, ויקוב הדין את התהום". אין זאת כי אם יותר מכל הן ממחישות את מקרה הרצח המזעזע של אורון ירדן.
את צבי גור אין, לפיכך, לשחרר בטרם זמנו, לפחות לא לפני המועד שנקבע לו בדין. הוא הרי עדיין ממשיך לעורר חלחלה ואימה נוראית בציבור, ואין הוא ראוי כלל לפרס על פשעו, החורג מגדרם של פשעי-רצח שגרתיים. די לצרת השחרור במועדה,.ולפחות למשפחת ירדן הכואבת - לא מגיעה כאן עוד טראומה נוספת.
