מדריך הכפייה הדתית, הכותרת בה בחר העיתונאי אבישי בן-חיים, להכתיר את סדרת כתבותיו במהדורה המרכזית של חדשות 10, היא קודם כל ירייה, ורק אחר כך סימון העיגול סביב המטרה. יש כפייה דתית בישראל, עכשיו רק נותר לראות מה עושים איתה. כאשר זו הנחת המוצא, אין פלא שכך נראית ה"מציאות" מבעד לעיניו של בן-חיים. מוקדם לדעת מה יהיה ביתר פרקי המגזין, אך אם לשפוט על-פי הפרק הראשון בסדרה, האמת החלקית המוצגת בו, לצד רדידות טלוויזיונית ופיסות היסטוריה חסרות, היא שיוצרת את התמונה מעוותת, וחצי אמת כידוע גרועה משקר. ניכרת עלייה בהתלהבות החרדית להגביר את הכפייה הדתית על ישראל החילונית והמסורתית והליברלית - קובע הכתב משל היה מאבחן מוסמך. האמנם? הציבור החרדי בורח כמאש מכפייה, ולא רק מטעמי טקטיקה ומשיקולים פוליטיים. אבל קודם שניגע בכך, חשוב להבהיר שהתיוג "כפייה דתית" לא נועד לצלצל בפעמוני האזעקה כדי להצביע על תופעה חברתית חדשה, אלא כדה לעשות דמוניזציה לציבור החרדי, הדתי והמסורתי שמאמין בכל או בשלושת רבעי ליבו שמדינת היהודית גם צריכה להיות עם אופי יהודי. אבישי בן-חיים מנסה לסכור את פיותיהם של הדוגלים בעמדה זו, מתייג אותם כמגזר קטן שמנסה להשתלט והמסר הסמוי מאחורי הכתבה הוא "הייה יהודי בביתך, ו'ישראלי' בצאתך". במילים אחרות, ליהודי מאמין אין שום זכות אזרחית לנסות לעצב את המרחב הציבורי, וטוב יעשה אם ייכבד בשכונותיו ובגטאותיו ויהיה שאנן לחילון המדינה. לדידו, אכפתיות חרדית מצביון המדינה היא "חידוש עצום" כלשונו. נראה כי שכח כמה וכמה פרקים בהיסטוריה של החרדים עם מדינת ישראל, בשורה של מאבקים על עיצוב דמותה של המדינה בשאלות של תחבורה ציבורית בשבת, מיהו יהודי, מאבק במסיונריות ועוד. האם המשחן שבגללו נפלה ממשלה בישראל נסע בשכונה חרדית? מרכולים פתוחים בשבת בתל אביב כמו גם משחקי כדורגל מקצועי בשבת הם חידוש שנוצר משנות התשעים, כמו גם עבודות הפיתוח ברכבת ישראל (שבניגוד לעבודות תחזוקה מצילות חיים) החלו רק בשנים האחרונות, והתביעה הדתית והמסורתית לריסונם מוצדקת בהחלט, בפרט לנוכח העובדה שמדובר בהפרה בוטה של החוק או של סיכומים ישנים. הכתבה עושה סלט מהישן ומהחדש, ומערבבת בין חילולי שבת ממלכתיים וממשלתיים לאלה הפרטיים, והכל תחת הגדרת החוקים כ"כפייה דתית". ועדיין כל חוק וכפייה ויש כפייה מרצון בה חברה מקבלת על עצמה כדי לשמור על זהותה התרבותית והאתנית. בישראל הדמוקרטית אין חוק שלא עובר תחת הביקורת הציבורית. כך למשל, למרות רצונם של הדתיים בקום המדינה למנוע תנועת כלי רכב פרטיים - הציבור לא הסכים ומנע זאת, אך את החוק לצמצום התחבורה הציבורית השבת קיבלה כנסת ישראל ברוב חילוני מובהק בשנות התשעים. עם תמונות של אלימות מילולית ופיזית, תוך ניתוק מההקשר הכללי, בלי הבחנה בין הגוונים השונים בחרדיות ובהשמטה מכוונת של פרטים שיסייעו להבנת התמונה המלאה, מציג ערוץ 10 את ישראל על-פי ד"ר אבישי בן-חיים. במקום תיעוד עיתונאי איכותי וראוי קיבלנו מוצר טלוויזיוני לעוס, מתלהם ומגמתי שכל מטרתו לשקף את דעת הכתב, ולא לשקף את המציאות.