בואו נבחן לרגע קט את הנזק והתועלת של הוויכוח המתוקשר והעתירה שהוגשה בעניין השתתפות הרשות השופטת בטקס הממלכתי בגוש-עציון.
במקום למזער – מנפחים הניפוח הראשון של הפרשה נבע מדחייה של ההזמנה על-ידי הנשיאה, אך לו פעלה הממשלה בחוכמה הייתה מתעלמת או אף מתייחסת בחמלה להחלטה הזו. במקום להוריד פרופיל, ניפחו נציגי הממשלה את ההחלטה, ונתנו פרסום מיותר לדעה הנוגדת את מרכזיותו של הטקס כטקס ממלכתי.
ואז הצטרפו למקהלה הצורמת מנהיגי האופוזיציה, שגרירים זרים, בכירים בקואליציה ועוד, עמדת הנשיאה והתגובה הממשלתית לעמדתה, ניפחו מאוד את דעתם של כל השאר, והארץ געשה. בואו נוסיף לכך את העתירה לבית המשפט העליון אשר הפכה את דעתה השנויה במחלוקת של נשיאת בית המשפט העליון להחלטת פה אחד של הרכב שופטי בית המשפט העליון, מה שהיה לגמרי צפוי מראש.
אל תהיה צודק, היה חכם מהפכות ומהפכת נגד לא עושם עם צדק, עושים עם חוכמה. תלמדו מהמהפכן הראשי,
אהרן ברק. בימיו עלתה הטמפרטורה אט אט בלי שהרגשנו, ואפילו כאשר הגענו לנקודת הרתיחה היינו בטוחים שאנחנו משתכשכים בג'קוזי.
ובואו נראה את נזקה של אותה הלכה של בית המשפט העליון בעניין הטקס (1). היא קבעה לטעמי שאסור לאף שופט להיות נוכח בטקס, אפילו לא בקהל (2). היא קבעה לטעמי שאסור לשופטים לגור מעבר לקו הירוק, באשר מגורים על "שטחי המריבה" ודאי מהווים הבעת דעה נחרצת בנושא השנוי במחלוקת, ומגורים בפועל אינם רק הבעת דעה, אלא קביעת עובדה (3). היא קבעה שקציני הצבא וקציני המשטרה שהשתתפו בטקס עברו עבירה אתית באשר אף להם אסור להביא דעות פוליטיות בנושאים השנויים במחלוקת.
ומי צריך את זה? למי זה עוזר? למה מי צריך להוכיח אג'נדה ברורה ומובהקת של פסיקות בית המשפט העליון? למה למי יש ספק כלל?
ניפוח האגו או מהפכת נגד – חובה להחליט על מנהיגיה הפוליטיים של המדינה להחליט האם מטרתם היא לטפח את האגו שלהם ושל מצביעיהם או שמא תפקידם לעצב את החברה בישראל באור שונה מהאור של ה"מהפכה החוקתית", וככל שעיקר מטרתם היא האגו, אנא ימשיכו בדרכם, דרך של קרבות רחוב אשר תוצאתם ידועה מראש.
כשם שאיש לא היה זקוק להוכחה שישראל היום עם או בלי
דן מרגלית היה והינו "ביביתון", כן איש אינו זקוק להוכחה בנוגע לאג'נדה הפוליטית השמאלית הקיצונית של שופטים רבים בבית המשפט העליון, ובראשם הנשיאה. כשם שאין כל ספק ולא היה כל ספק שנתניהו השתמש בישראל היום על-מנת לתת פומבי לעמדותיו, כן אין ספק שנשיאת בית המשפט העליון משתמשת במעמדה כנשיאת בית המשפט העליון על-מנת לתת פומבי לדעותיה.
ובעוד יש רבים שיסנגרו על עיתונות פוליטית, באשר כמעט כל העיתונות הישראלית היא פוליטית, הרי שאין אדם שיסנגר על בית משפט פוליטי, ועם זאת הפוליטיות של בית המשפט היא ברורה ומובהקת, ואינה צריכה כל הוכחה, ועל כן כל ניסיון להוכיחה בכוח רק מזיק לקייס של הצורך החיוני כל כך באיזונו, בריסונו ובהרגעתו של בית המשפט העליון, ויוצק שמן על המדורה היללנית של מיעוט בעם השואף לבצר את מעמד בית המשפט העליון מעל מעמדה של הכנסת.
היכולת להשפיע היא רק מאחור, רק בשקט, ועם סבלנות אין קץ. מאוד מאוד לא קל, מצריך אורך נשימה, מצריך אמונה ביכולת להיבחר שוב ושוב, אך כל דרך אחרת לא תוביל לשום מקום.
