נכים התאחדו!
קיימים 30 (!) ארגוני נכים בישראל. בנוסף לארגונים הוותיקים המוּכרים (נכי צה"ל, נכי עבודה, נכי פוליו, ארגוני עוורים וחרשים, ארגון גג, ועוד רבים) צצו לאחרונה ארגונים שונים וּמשונים בעלי שמות יצירתיים, דוגמת "לא נחים לרגע", "נכים הופכים לפנתרים" (קמבק לתנועה המזרחית הכוחנית?).
השאלה היא, לתועלת מאבקם, מטעמי יעילוּת וחיסכון במשאבים, מדוע הנָכים אינם מצמצמים את מספר הארגונים הרב וּמתאחדים לארגון אחד חזק ואפקטיבי, בעל שיניים, בשם "הסתדרות הנָכים בישראל", שיְיַצג אותם בכבוד מבחינה ציבורית וידאג למימוש זכויותיהם באופן חוקי, בדומה ל"הסתדרות העובדים" (שתפסה הפעם טרמפ פוליטי על מאבק הנכים, תוך בזבוז אלפי שקלים לשילוט חוצות)?
פצצה פוליטית
האיסור, שהטילה שופטת בית המשפט העליון על השופטים להשתתף בחגיגת 'יובל להתיישבות', מוכיח לאילו ממדים מגיעה הפוליטיזציה של מערכת המשפט, הנוטלת לעצמה סמכות שיפּוּט והכרעה גם בנושאים ממלכתיים, שנתונים מבחינה עקרונית לתחומי החלטתה של הממשלה בלבד. דומה כי בכך בית המשפט מטשטש את הגבולות הברורים בין הרָשות השופטת לשתי הרשויות האחרות - המחוקקת והמבצעת, תוך ניכוּסן לעצמה.
האם בדומה לשופטי עליון אחרים, שטרם פרישתם הטילו 'פצצה ציבורית' כדי להטביע את חותָם הדגל שלהם בציבור, ביקשה גם נאור להשאיר טביעת אצבעות פוליטית (המנוגדת לזו של אביה) בעלת תהודה ציבורית ותקשורתית רחבה, בניגוד לסמכותה?
די לדמגוגיה
כמו תמיד, גם הפעם, נשמעה מעל במות התקשורת השמאלנית, הטענה הדמגוגית הלעוסה היטב: תִּראו מה היה אפשר לעשות ב-10 מיליון שקל, שהושקעו בחגיגות היובל להתיישבות, וכמה קצבאות נכות (כמה פופוליסטי) ניתן היה לממן בכסף זה.
האם, שמאלנים יקרים, שְאלתם את עצמכם אותה שאלה גם לגבי הענקת פרסי קולנוע שנתיים, שלא סוד הוא לאיזה צד פוליטי הסרטים לרוב נוטים - וגם כאן אַתם מרגישים במחנה הנכון - וכמה כסף היה אפשר לחלק לנזקקים בסכום זה? הייתם מוותרים על פרס השעשועים למען מטרה נעלה זו של לחם וקורת גג לחלשים?
יתרה מכך, אתם נאחזים בעץ האבות הימני המפואר של השופטת העליונה, אריה נאור, ששֵירת נאמנה את ראש הממשלה המיתולוגי,
מנחם בגין, ואת ההתנחלויות. זאת כדי לאַחז את עיני הציבור וּלהוכיח שהחלטת נאור לאסור על השופטים את ההשתתפות בטקס אינה פוליטית. אבל, מה לעשות, הבת נטתה שמאלה, והיא, כידוע, לא לבד.
ציפי לבני כמשל כבר אמרנו?
כפייה חילונית
עם כל הכבוד לקונצרט האנדלוסי לסליחות, שהתקיים בהרי ירושלים, וּלהפגנת האחדוּת בעם, אי-אפשר להתעלם מהעוּבדה שמדובר בטקס עממי, ולא בטקס דתי. אחרת, כמו בכל תפילה מסורתית, הייתה מתקיימת הפרדה בין המינים, ולא הייתה מופיעה אישה לפני גברים.
מדוע אפוא נמתחה ביקורת על הרבנים, שאסרו את ההשתתפות במופע, ועל היעדרותו של הפייטן הנודע חיים לוּק מן הטקס? היכן קבלת האחר, כשמדובר בדתיים? והאם אין מדובר בכפייה חילונית על הפייטן לשמוע שירת נשים, בניגוד להלכה?
בקטנה
צבי גור - הרצחת וגם ירשת?