אוקטובר 1973, אני כמעט בן שנתיים. נשארתי עם אימא בבית, כמו רוב הילדים באותה תקופה, הרי אבא מגויס ברמת הגולן לכמעט חצי שנה. המדינה משותקת, מופתעת ובעיקר חשה תחושת כישלון שהופכת לניצחון גדול. מלחמת יום הכיפורים היוותה עבור עם ישראל את תחילתו של שינוי היסטורי ודרמטי בהתפתחותה של המדינה הצעירה.
הרבה נכתב וסופר על המלחמה ההיא. מלחמה של גיבורים. לוחמי השריון מוצאים עצמם בין לילה ניצבים אל מול כוחות סוריים ומצריים שתוקפים את מדינת ישראל. השריון, שזוכה להערכה חסרת תקדים במלחמת ששת הימים, מוצא עצמו ניצב בחזית הלחימה אל מול נחילי האויב האכזריים. השריונאים עוצרים בגופם את המתקפה של צבאות ערב. הנחישות, אומץ הלב, רעות הלוחמים, תחושת השליחות והדבקות במשימה הם אלה שהיוו עבור השריונאים את המצפן הערכי והמקצועי, לסכן את חייהם להגנת העם והארץ.
יחידות שלמות משלמות מחיר כבד על נחישות זו. אנשי הפלדה אינם מעלים על דעתם לרגע לא להיות שם. אין לי ספק כי אם ניתן היה לעצור את הקרבות לרגע, ולשאול את הלוחמים ואת המפקדים היכן הם רוצים להיות ברגעים מכריעים אלה, תשובתם הייתה זהה. השריונאים האמיצים, חדורי תחושת השליחות היו בוחרים כאחד, להיות עם חבריהם ולעשות כל שביכולתם להגן על מדינתם. זהו דור הלוחמים והמפקדים אשר בגופם הצילו את עם ישראל.
אוקטובר 2017, ערב יום הכיפורים. לפני כשנה התמניתי לקצין השריון הראשי, חיל יצוק מפלדה שהתאהבתי בו מהרגע הראשון בו התגייסתי כתותחן בטנק "המגח". חיל עם אהבה אל המכונה האדירה הזו שנקראת ״טנק״ ועם רעות עצומה בין אנשיו. רעות שריונאים שרק שריונר יוכל להכיר, להבין, להעריך ולהתמסר לה. החיל שהציל את המדינה באוקטובר 1973, ממשיך להיות חומת המגן שלה מאז ולתמיד.
כבר 27 שנים אני משרת בחיל הזה. לחימה בדרום לבנון, מבצעים ופעילויות ברצועת עזה ויהודה ושומרון, נפגעים והרוגים. לפעמים פעלנו בסביבה הטבעית בטנק, ולעתים הנחנו את מכונות המלחמה בצד, וביצענו פעילות מבצעית בכל מקום ובכל אופן. כזה הוא השריונר. לוחם בנפשו, אינו בררן במשימותיו, נחוש ומקצועי, ממושמע וערכי. כבר שלושה עשורים שאני עד לשריונרים שנלחמים בכל מקום ובכל תנאי.
אוקטובר 1973 ואוקטובר 2017 חולקים מכנה משותף הכרחי: השריונר. האדם הוא ההבדל. צבא ההגנה לישראל וחיל השריון אינם יכולים להרשות לעצמם להתפשר על איכות מפקדיהם ולוחמיהם. גם הטנק הטוב בעולם זקוק ללוחמים המוכשרים, האמיצים והנחושים על-מנת לנצח ביום מבחן. אז וגם היום. האדם הוא הפלדה. אתגר מילוי השורות אינו תומן בחובו שיקול של כמות, אלא איכות.
עכשיו תורנו. זה ברור ומובן. עלינו להמשיך ולשמור על הישגי דור אוקטובר 1973. אנחנו, לוחמי ומפקדי אוקטובר 2017, מצדיעים לכם גיבורי 1973. אנו מבטיחים לשמר את המורשת ולספר את סיפורי הגבורה, את סיפורי הנופלים והפצועים. לספר בעיקר עבורנו, הדור שלא ידע מלחמה קיומית, ויעשה כל שביכולתו לשמור על הביטחון במשמרתו. האדם הוא ההבדל, האדם הוא אנחנו, הוא אתם, הוא כולנו.
אוקטובר 1973, אוקטובר 2017 - כל כך שונה, וכל כך דומה.
גמר חתימה טובה,
