המטבח היווני המסורתי הצליח להטביע את רישומו גם הרחק מחוץ ליוון. עד כדי כך הוא הצליח, שאפילו במדרחוב ואצי אוצה בבודפשט הוא מככב בטברנה שלו, שהפכה למוקד-משיכה קולינרי בין ים המסעדות הפזורות לאורכו.
לטברנה ההונגרית הסבנו בשניים, לעת צהריים. הושבנו במרפסת של המסעדה והופתענו לגלות שכל צוות-עובדיה הוא יווני. אפילו התפריט שהוגש לשולחננו היה על טהרת השפה היוונית, עם תרגום למספר שפות אחרות.
פתחנו במזה - מבחר של מנות-סלטים קטנות, שנועדו כמובן לגרות תיאבון. הן הכילו, כיד המסורת, פרחי-קישואים ממולאים באורז, עלי-גפן טבולים ביין, כרוב בשמן-זית ולימון, חצילים, סלק ושום, שהותירו בפינו טעם של עוד.
ללקק אצבעות ממבחר המנות העיקריות שהוצעו לנו, נפל הפור על סובלקי ומוסקה. שיפודי העוף בפיתה ותבשיל הבשר הטחון, עטוי החצילים, היו במיטבם והוגשו ברוטב-בשאמל, שהוסיף רק נופך פיקנטי למעדן שהיה משובח וראוי לחיקוי.
קינחנו במעדן של פסטל, שהכיל שקדים טחונים עם סוכר ומי-ורדים. הוא הוגש בלווית באקלאווה בדבש, ונותר לנו רק ללקק אצבעות..אבל ההפתעה הגדולה מכולן הייתה קפה יווני אמיתי כאקורד הסיום. ביקשנו, ואכן גם קיבלנו, קפה-גרקו גזעי, ששום מסעדה באתונה לא הייתה מתביישת בו. הוא הוגש סמיך ומתקתק כקקאו, ועל-פי המסורת הוא כמובן לא סונן, ומשקעיו פשוט שקעו בתחתיתה של הכוס. מה חבל שאין קפה גרקו בארץ.
החשבון לשניים הסתכם ב-7000 פורין (25 אירו), והוספנו עליו תשר של 12% לשרות שהיה בהחלט מעולה. את "קלימרה", המומלצת מאוד, זיכינו בסופו של דבר ב-9 מתוך 10 הנקודות של הסולם הקולינרי שלנו, והלוואי שנוכל לחזור אליה אי-פעם.
