את דבריו בעניין האיסור על שופטים להיפגש עם פוליטיקאים ובכירי לשכת עורכי הדין פותח השופט עמית במלים (בג"ץ
6022/17) "ענייננו בעתירה לביטול הנחיית המשיבה, נשיאת בית המשפט העליון (להלן: המשיבה) לציבור השופטים שלא להיפגש באופן אישי עם גורמים פוליטיים ועם גורמים מלשכת עורכי הדין בכל הנוגע לקידומם לערכאה גבוהה יותר".
למי מי אסור להיפגש ועם מי אסור להיפגש בהמשך פסק הדין מתייחס השופטת עמית לטענת העותרים בדבר סבירות ההחלטה, וכך אומר כבוד השופט עמית: "הנחיית הנשיאה מתייחסת לפגישות אישיות של שופטים עם חברי ועדה. ככל שמי מחברי הוועדה מעוניין בהיכרות טובה יותר עם המועמד, הוא רשאי ויכול לעמוד על קנקנו ביתר הרחבה במסגרת ועדת המשנה, והכל על-רקע מכלול החומר הרב העומד ממילא בפני הוועדה לגבי כל אחד מהמועמדים. כישוריו של המועמד לקידום הם הנתון הרלוונטי, ואלה פרוסים בפני ועדת המשנה והוועדה לבחירת שופטים בהיבטים ובמישורים שונים. קשה להלום, בלשון המעטה, כי אמון הציבור במערכת בתי המשפט יגדל, אם הציבור ידע כי שופט פלוני זכה בקידום לאחר פגישה בארבע עיניים עם פוליטיקאי או עם חבר לשכת עורכי הדין בוועדה. אין לי אלא לצטט מדברים שנאמרו בפרוטוקול הוועדה הנזכר לעיל, על-ידי נציגת לשכת עורכי הדין "אתה יודע מה יקרה אם נראה כל יום תמונה בעיתון של שופט נכנס לחבר כנסת זה או אחר"?, והדברים ברורים. אכן, פשוט בעיני כי מראית העין עלולה להביא לפגיעה באמון הציבור ובעצמאות המערכת".
וכאן ספק סותר עצמו כבוד השופט, באשר ברישא הוא מדבר על פוליטיקאים ועורכי דין מקרב חברי הוועדה, באמצע הוא מדבר על "חברי ועדה", ובסיפא הוא שוב מדיר בפירוש את השופטים מקרב חברי הוועדה מן האיסור. אז מהי האמת? האם למועמדים לשפיטה אסור להיפגש אישית עם כל חברי הוועדה לבחירת שופטים? או שמא להיפגש אישית עם השופטים בוועדה מותר להם? ומדוע רק לשופטים המועמדים לקידום אסור להיפגש? האם מועמדים לשפיטה אשר אינם שופטים רשאים להיפגש אישית עם חברי הוועדה?
בואו נשווה למינויים בשרות המדינה בואו נעיין
בהנחיות למועמדים בשירות המדינה. גם בשירות המדינה יש תהליך סדור של מיון וסיווג מועמדים, בשלביו המתקדמים אמור המועמד לעבור "ועדת בוחנים", זהותם של חברי הוועדה חסויים עד יום הראיונות, כך שאיש לא יכול לשוחח עמם מראש בנושא המינוי.
ואילו שמם של חברי הוועדה לבחירת שופטים אינו חסוי, אך ודאי חלה חובה למנוע שיחות אישיות בין כל חברי הוועדה למינוי שופטים ובין המועמדים לשיפוט בין אם הם שופטים ובין אם לאו. איך ניתן להבטיח שוויון הזדמנויות בין המועמדים אם לחלקם יש קו פתוח עם השופטים חברי הוועדה לבחירת שופטים? והיום כאשר בכל מכשיר טלפון יש מצלמה, אתם יודעים מה יקרה אם נראה כל יום תמונה בעיתון של מועמד לשפיטה הנכנס ללשכת נשיאת בית המשפט העליון.
האמון בבית המשפט ליקויים בשיטת הבחירה של שופטים פוגעים באמון הציבור בבית המשפט, אך התשובה שנותנת פסיקתו של השופט עמית (בהסכמת חבריו) היא פתרון חלקי ובלתי מאוזן, וככזו ייתכן שהיא פוגעת יותר מאשר מועילה לאמון הציבור בבית המשפט. מרגע שהפך אדם למועמד לשפיטה או מועמד לקידום בשפיטה, הוועדה למינוי שופטים הפכה עבורו לקבוצה אחת, מעין ועדת מכרזים, וכל מגע אישי עמה או עם מי מחבריה, חייב להיות אסור בתכלית האיסור.
והאמון בבית המשפט הוא מטרה של השופטים, הפוליטיקאים ועורכי הדין גם יחד, והרי לנו הזדמנות עם המינוי של נשיאה חדשה לבית המשפט העליון על-מנת ללבן את הנושאים האלה במטרה למצוא פתרונות נכונים, מאוזנים ומוסכמים, ומתוך ההסכמה הזו ודאי שיעלה אמון הציבור בכל שלשת רשויות השלטון.
