אוֹרְחִים תַּחַת הַסְּכָכָה יוֹם-טוֹב הוֹלֵך וְאָחֵר בָּא מִיָּד וְנֶצַח יִשְׂרָאֵל לֹא יְשַׁקֵּר לָעָד רֹאשׁ הַשָּנָה וְכִפּוּר וְהַמּוֹעֲדִים אֶת עַמֶּנוּ בְּכֹל אָתָר מְאַחְדִּים כְּעָם יוֹשֵׁב בְּקֶרֶב הָעַמִים וְאֶת אוֹרְחָיו מַזְמִין אֶל הַסֻּכָּה כְאֻשְׁפִּיזִין לִישֵׁב תַּחַת סְּכָכָה יַחַד אִתָּם נִקְרָא וְזֹאת הַבְּרָכָה שֶׁאֲמָרָהּ מֹשֶׁה וּבְמוֹתוֹ כְּרָכָהּ וּבְדֶמַע עֵינָיו כְּתָבָהּ וְעֲרָכָה הִיא נֶחְקְקָה עַל לוּחַ לֵב הָעָם וּכְמִנְהָגוֹ נָהַג לַעֲשׂוֹת מִדֵּי פַּעַם בְּאמְרוֹ: אם נִתֵּן לַגַּאֲוָה לִדְעוֹךְ יִשְׂרָאֵל עַל בָּמוֹת אוֹיְבָיו יִדְרוֹךְ וּמֵהֶעָרָאי בְּצִיּוֹן קֶבַע יִמְלוֹךְ וְתִכּוֹן מלְכוּתוֹ שָׁמָּה בֶּטֶח לָעָד ולֹא בְּכֹחַ וְחַיִל יִהְיֶה כֹּחוֹ נִמְדַּד כִּי מִן הֶעָרָאי הֵקִּים בְּצִיוֹן מָסָד וְלֹא עוֹד יִשְׂרָאֵל עָם שוֹכֵן בָּדָד הֲרֵי גָּבַר עַל אוֹיְבָיו וְשָׂרַד אַבְרָהָם בְּעִתּוֹ עָשָׂה הַמְּלָאכָה וְיִסְכָּה הִיא שָׂרָה עָלָיו סוֹכְכָה אֶלָּא שֶׁיִּשְׁמַעאֵל וְיִצְחָק נִפְרְדוּ וְגָם יַעֲקֹב וְעֵשַׂו יַחַד לֹא שָׂרָדוּ וְעַמִּים קְדוֹשֵׁי יִשְׂרָאֵל חֲמָדוּ מִי יִתֵּן וְתִתְגַּשֵׁם בִּרְכַּת מֹשֶׁה וְהָעָם יִרְבֶּה יֶחֱזַק וְלֹא יֶחֱשֶׁה וְהָאֵל יֵגָרֵשׁ כֹּל קָם אוֹרֵב וְאוֹיֶב וְיַעֲשֶׂה כֹּל אוֹיֶב לְיִשְׂרָאֵל אוֹהֶב וְיִשְׂרָאֵל בָּאַרְצוֹ בֶּטַח יֵשֵׁב וְזֶה שֶׁנֶכְתַּב בְּזֹאת הַבְּרָכָה אחרי זיכויינו החגיגי בדיננו הַקְּהִלּוֹת הספרדיות בעם ישראל, מכינות עצמן ליום הדין באמירת סליחות החל מראש חודש אלול תשע"ז במשך עשרים וארבעה ימי חולין (להוציא ערבי שבת וראש השנה עצמו שלא אומרים סליחות), עד לראש השנה א' בתשרי תשע"ח. לשם אמירת הסליחות משכים הציבור קום כל בוקר "בעוד לילה" והולך לבית הכנסת לבקש מהקב"ה סליחה מחילה וכפרה על חטאים שחטא כל אחר ואחד כלפיו . הן באי קיום מצוות התורה שבכתב והן באלה שבעל פה. אומרי הסליחות מבקשים ממנו בתחנונים למחול ולסלוח להם באמירה וניגון שנשמע כהשתפכות הנפש . אלא בכך לָא סַגִּי. (אין די). כי צריך האדם לבקש גם מחילה וסליחה מחברו-מזולתו, אם פגע בו בדיבור או במעשה שאינם ראויים. בה בעת גם הזולת צריך לבקש מחילה מזולתו שהוא פגע בו. אלא שיש לאדם שליטה על עצמו בדרך כלל, אך אין שליטה על התנהגות חברו, מכאן שאם איננו מקבל התנצלות מחברו שפגע בו, גדולתו תהא בכך, שהוא ימחול לזולת שפגע בו, כי הרי לפי חז"ל, על חטא שחוטא אדם כלפי הקב"ה ומביע חרטה אמיתית חטאו מכופר כי הקב"ה רחמן וסלחן, ברם על פגיעה שפגע אדם בחברו, אין הקב"ה מוחל . והנה יש הסוברים כי לא די באמירת הסליחות שלושים ימים החל מראש חודש אלול עד ראש חדש תשרי, אלא שחשוב עוד לומר את הסליחות בעשרת הימים מראש השנה א' תשרי עד י' בו כולל יום הכפורים, אלה הם עשרת ימי תשובה. יוצאי ארצות אשכנז אומרים סליחות רק בעשרה ימים אלה. עשרת ימי תשובה כשמם כן הם "חזרה אל הקב"ה וקיום מצוות התורה שבכתב ובעל פה". כאמור זה איננו כולל חרטה על פגיעה בזולתו? לא שהתשובה צריכה להיות כן, כי למעשה "שׁב" האדם אל המצב שהיה בטרם פגע בחברו. כך או כך טוב אם האדם חוזר או שב ומהרהר במעשיו ובמעלליו ומתקן את אשר עִוֵּת.
סוכות ושמחת תורה בשמיני עצרת והלולב חג הסוכות חל בחודש תשרי, בתחילת החורף והוא מבשר ירידת הגשם הראשון, מכאן שבזמן בית המקדש היו מנסכים (שופכים) מים על המזבח בכל אחד מימי חג הסוכות. חג זה כמו חג המצות-הפסח שחל באביב בעת פריחת הצמחים כל גם חג השבועות שחל חמישים ימים אחרי פסח מסמל פרט לקבלת התורה גם הצד החקלאי עונת הקציר. בחג הסכות מצפים לקבל את המים משמים, ומתפללים לבוא הגשם ושאיבת המים נעשית בשירה ובשמחה על כן נקראים ימי החג גם "שמחת בית השואבה" כי שאבו את המים למקדש ממעין השילוח. התפילות לגשם נמצאות גם בתפילות הקבועות שלנו: אחרי חג הסוכות מתחילים לבקש בתפילה שירדו גשמים. כאן המקום לצין כי בעוד פסח נחוג שבעה ימים, יום ראשון ויום שביעי הם ימי חג שהמלאכה בהם אסורה, בסוכות החג הוא שמונה ימים באופן שהיום השביעי הוא נחשב לחול המועד ורק ביום השמיני חל יום חג שנקרא חג שמיני עצרת ובארץ נקרא חג שמחת תורה . ובכן יום השביעי של הסוכות מתחיל בערבו של יום ומסתיים בבוקרו של יום בלימוד כל הלילה. הוא יום של חול מועד ו"ליל שימורים". יום השמיני שנקרא חג שמיני עצרת, ניתן לו בארץ ישראל שם "חג שמחת תורה". ביום זה שמחים ומרקדים עם ספרי התורה בהקפות סביב התיבה בבית כנסת, ומחוץ לבית הכנסת מקיפים את בתי ישראל שבעיר.
הלולב וסמליו ומשמעויותיו הדבר המסמל את סוכות לא רק את הסוכה, שהיא העיקר אלא גם הלולב . כמדי שנה יאמרו דברים על המשמעות הסמלית של הלולב לעם ישראל. כידוע הלולב מורכב מארבעה מיני צמחים שהארץ נשתבחה בהם. על כן הלולב נקרא גם "ארבעת המינים", כהקבלה לארבעת המינים, בפסח מספרים על "ארבעה בנים" שדברה בהם התורה. ללמדנו כי עם ישראל איננו מקשה אחת יש בו סוגים שונים, נסתפק במקורותינו על ארבעה סוגי אנשים, שהם שונים זה מזה ולכל אחד יש יחוד מיוחד לו. על-אף השוני בתאור שניתן לכל אחד מן הארבעה מינים או ארבעת הבנים, יכולים לשים אותם אגודה אחת, קשורים זה לזה והאחד משפיע על האחרים. כי מטבע הדברים בני האדם שונים זה מזה ואין אחד דומה לרעהו בכל, יש לכל אדם ערך מיוחד משלו. התנאי האחד להצלחתנו כחברה או כאגודה אחת להיות מחוברים זה לזה, לא חיבור סיאמי אלא כמו חיבור האצבעות לכף היד. למרות הַשֹּׁנִי בגודל ובצורת האצבעות, הן מתפקדות יחד ועושות דברים נפלאים, שביסודם מעשים הַמֵּטִיבִים עם האדם. ברם אם נשתמש מהם לעשיה פסולה נזיק לאדם עצמו כי הם אבר מאבריו. וחשוב לזכור כי כשמכאיבים לאחת מאצבעות כואבת היד כולה . צריך לזכור שלכל אחד פונקציה מיוחדת משלו, כפי שכבר נאמר על-ידי חכמינו ז"ל: המארז הנקרא "הלולב" מאגד אותם לַאֲגֻדָּה אחת. פרי עץ הדר -האתרוג, שיש בו טעם וריח, עם כפות תמרים במרכז שיש בהם טעם ואין בהם ריח, עם ענף עץ עבות - ההדס שיש בו ריח ואין בו טעם, עם ערבי נחל שאין בהם לא טעם ולא ריח. הקשר בין המינים יוצר אֲגֻדָּה אחת מגוונת יפה וזקופה, למרות השוני בין הסוגים השונים, ככה זה בעם ישראל כולנו אֲגֻדָּה אחת השונים בטעמם ובצורתם ובהתנהגותם ואף על-פי כן בזכות הקשר שביניהם, מכפרין אלה על אלה. (ויקרא ל', יא'). על משקל כל ישראל ערבים זה לזה זה עוזר לזה ויחד ממלאים את המשימות שהעם בישראל קבל עצמו לקימן ולעשותם כלולב בזקיפותו . כי אם הלולב יתכופף הוא יפסל. ללמדך שזקיפות קומה בעת כזאת חשובה לאין ערוך. אך אין זה משחרר אותנו מן הצורך בכפיפות קומה בראש השנה בעמדנו לדין בפני הקב"ה כמו השופר הכפוף והמפותל. וככל שנה נשלח ברכה לעם ישראל כלו.
מִי יִתֶּן וְתִזְרַח הַשֶׁמֶשׁ וְתִסְתַּלֵק הַאֲפֵלָה וְנִנְהַג זֶה בּזֶה בְּאַהֲבָה בְחִבָּה וּבְחמְלָה לַמְרוֹת הַשֹּׁנִי בֶּינֶינוּ תִּשְׂרוֹר דֵּעָה צְלוּלָה כדי שנתן תֹּקֶף מַמָּשִׁי שֶׁנִתָּן עַם סְגֻלָּה הָבָה אָחִים נָקִים סֻכּוֹת כַּכָּתוּב נִשְׂמַח בְּחַגֶנוּ גם בעת מְצוּקָה שׁוּב נִשְמַח וְנֹאמַר הוֹדוֹ לָה' כִי טוֹב וּלְשַמֵחַ אָחִים בִּמְצוֹקָה וְלּו קֻרְטוֹב וְנִלְמַד לְהַקְשִׁיב לַזֻּלָּת וּלְהַאֲזִין וְנִתְבָּרֵךְ בְּאוֹרְחֵי הַסֻכָּה הָאֻשְפִיזִין וְשֶנֵטִיב עם הַשּׁוֹנֶה וְלא לְהזִיד וְנֵשֶׁב פֹּה בְארְצֶנוּ בֶּטַח בְאֵין מחֲרִיד וּבְהִתְחַלֵּף אוֹר יּוֹם בְּחֶשְכַּת עֶרֶב לא יִשָׂא עוֹד לְעוֹלָם גּוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב ושנזכה לְשָׁנִים טוֹבות וּנְעִימוֹת וְיָסוּר יֹבֶשׁ וְיִהְיוּ שְׁנוּתֶינוּ גְשׁוּמוֹת ושהברכה תהיה שורה לתמיד ושכל הקמים עלינו אלוהינו ישמיד בִּזְכוּת הַתְּשׁוּבָה והַצּוֹם וּבְתֹקֶף כְּרִיתַת הַבְרִית. 