כאב הלב של דן מרגלית

בתוכנית "אינטימי" שמריץ רפי רשף בערוץ 10 הופיע העיתונאי דן מרגלית ופרט לעובדה שהוא חי מזה שנים רבות בזכות קוצב שהושתל בו, הוא חשף בפני מאות אלפי הצופים את הכאב הגדול ביותר שלו, הנובע לדעתו מן הרוע האנושי, וקבל על כך שאחרי שפוטר מישראל היום עיתונו של שלדון אדלסון, החלו להתפשט בתקשורת פרסומים על כך שקיבל משכורת עתק של כמאה אלף שקלים בחודש, אחרי שהסכים להצטרף לשורות ה"ביביתון". "זה פשוט לא נכון ורחוק מן המציאות" התבכיין מרגלית בכאב לבו. רפי רשף תמה: "מה אכפת לך מה כותבים?" "כי זה לא נכון ורחוק מן המציאות" הגיב מרגלית בכאבו המוחצן. האמת היא כי איש מאתנו אינו יודע מה הייתה התמורה הכספית שמילאה את כיסיו של מרגלית במשך העשור שבו טחן מלים רבות לכבוד בעליו החדשים ונמנע ממתיחת ביקורת. אך מה היה פשוט יותר מאשר להציג בפני צופי הטלוויזיה את תלוש השכר שלו, כולל ההפרשות למה שקרוי "תנאים סוציאליים". הצגה שכזו הייתה יכולה להוכיח בעליל את האמת ואולי היינו משתכנעים שכאבו של מרגלית היה מוצדק ולא היינו ממשיכים לחשוב שהיו לא מעט אנשים שסתם ניסו להתעלל בו. אבל את התלוש מרגלית לא הציג ורפי רשף לא לחץ עליו. הסיפור של חבירת מרגלית לישראל היום הזכיר לי את אחת האגדות העוקצניות הצצות תמיד כאשר מזכירים את שמו של ג'ורג' ברנרד שו, הסופר והמחזאי רב התהילה. ומעשה שסופר כך היה. באחת המסיבות החברתיות הבחין שו באשה נאת מראה וקימורים ותשוקתו "נדלקה" עליה. קירב שו את פיו אל אוזנה של היפה ולחש לה: "גברתי, אני מתאווה לשכב אתך". הגברת נעלבה עמוקות. "איך אתה, חסר בושה שכמוך, מעז להציע לי הצעה מגונה שכזו" הגיבה. "אני מוכן לשלם הרבה" הבהיר שו. סקרנותה של הגברת התעוררה ואף גברה והיא שאלה באורח תכליתי: "כמה?" "חצי מיליון לירות שטרלינג", השיב שו כהרף עין, כאילו היה המענה הזה מוכן על קצה לשונו. ללא כל הרהור ומחשבה נוספת השיבה הגברת: "אני מוכנה". "גבירתי הכבודה" סיכם שו חריף הלשון. "עכשיו, אחרי שברור לשנינו מה את, כל מה שנותר לנו הוא רק להתווכח על המחיר". אחרי כל הדברים האלה אני מציע לדן מרגלית הצעה ידידותית. "אם תציג את תלוש שכרך לעיני הציבור תוכל למנוע מעצמך כאב לב מייסר נוסף".