מדינת ישראל והפלשתינים הגיעו למבוי סתום, המוביל כפי הנראה כרגע, לעוד סיבוב של אלימות. בשטחי יהודה ושומרון האלימות נמשכת כמעט כל הזמן, מזרח ירושלים מתחילה לבעור ולהבעיר ועוד מעט קט שוב יחזור הטרור לרחובות ישראל ואולי יגלוש שוב לקרבות רחוב בעזה. קובעי המדיניות בשני הצדדים לא מצליחים אפילו להידבר אחד עם האחר, והקלחת הרותחת קרובה לפיצוץ ולגלישה. כל ההצעות שהוצעו בעבר מצד ישראל נדחו על-ידי הפלשתינים וכל דרישות הפלשתינים לא נתקבלו על דעתה של ישראל. יותר ויותר ערבים ישראלים מגדירים עצמם כפלשתינים וההתיישבות היהודית בשטחי יהודה ושומרון הולכת ומתרחבת. יהודים ממשיכים להתיישב בשטחי יהודה ושומרון ובירושלים המורחבת.
בחלל האוויר מרחפת כבר כמה שנים הסיסמה "שתי מדינות לשני עמים", אך נראה כי כל המנסים לפרש נוסחה זו נתקלים בקשיים. הפלשתינים גורסים הקמת מדינה פלשתינית בקווי 1967 ללא יישוב יהודי בשטחם, ואילו במקביל גם הם וגם הפלשתינים בישראל דורשים להשאיר את מדינת ישראל כמדינה בה קיים מיעוט לאומי פלשתיני, המונה למעלה מחמישית מאוכלוסיית מדינת ישראל. זה לא מצב של "שתי מדינות לשני עמים". זה מצב של מדינה אחת לעם אחד ומדינה שניה דו לאומית. נראה אפוא שראוי לבחון רעיון שאכן יצור "שתי מדינות לשני עמים" במובן האמתי ולא רק ההצהרתי. התסבוכת שנוצרה בשטח, יצרה מצב בו בשטח המיועד להיות מדינה פלשתינית, השטח שנכבש על-ידי ישראל לפני חמישים שנים, יושבים כיום למעלה מ-600 אלף ישראלים (כ-200 אלף בירושלים המורחבת וכ-420 אלף בשטחי יהודה ושומרון). מאידך-גיסא, במדינת ישראל חיים כיום כ-1.8 מיליון ערבים, מהם כ-350 אלף תושבי ירושלים המורחבת שאינם אזרחים, כ-100 אלף דרוזים, כ-100 אלף נוצרים ועוד כ-1.4 מיליון מוסלמים.
שתי האוכלוסיות - היהודים בשטחי יהודה ושומרון והמוסלמים בשטח מדינת ישראל אינם רואים עין בעין את היותם חלק של המדינה שבה הם יושבים כיום או יישבו בעתיד כאשר תוקם המדינה הפלשתינית. המוסלמים החיים בישראל מגדירים עצמם, רובם ככולם, כפלשתינים ולא כישראלים, והם מצביעים למפלגה המבקשת לשנות את אופיה של מדינת היהודים. הם אומנם אינם מהווים אויב פוטנציאלי למדינה אך אינם מזדהים עם סמלי המדינה ועצם קיומה כמדינת היהודים. המתנחלים ביהודה ושומרון וודאי לא ירצו לחיות במדינה בריבונות פלשתינית.
כדי למנוע מלחמת אזרחים או כל צורה אלימה אחרת, כמו למשל הפלישה הטורקית לקפריסין שיצרה שתי יחידות לאומיות באי המעורב, ניתן להקדים תרופה למכה. זאת על-ידי ריכוז כל היהודים במדינת ישראל וריכוז כל הפלשתינים במדינת פלשתין.
מאבקים אלימים הביצוע אמור להיות מותנה קודם כל בהקמת מדינה פלשתינית עצמאית בשטח ממנו תיסוג ישראל, וזאת על-פי הסכמה רשמית בין ישראל לפלשתין, בערבות המעצמות ומדינות המערב ובחסות האו"ם. כחלק מקביעת הקו המפריד בין המדינות, יצורפו לישראל אותם השטחים והיישובים הסמוכים לקו הגבול הקודם (גושי התיישבות) במידה מצומצמת ככל שאפשר ומאידך יועברו שטחים המיושבים במוסלמים בסמוך "לקו הירוק" (יישוביי נחל עירון ו"המשולש") לתחום המדינה הפלשתינית. הסדר זה יביא להעברת כ-400 אלף ישראלים (200 אלף בירושלים המורחבת ועוד כ-200 אלף ביהודה ושומרון) ו-500 אלף פלשתינים תושבי ישראל הנוכחיים (300 אלף בירושלים המורחבת ועוד כ-200 אלף במערב השומרון) למדינת הלאום שלהם, בלי אשר יצטרכו לשנות את מקום מגוריהם. באשר לשאר - תינתן אפשרות במשך תקופת זמן של כמה שנים להחליף מקומות דיור (סכנין עם אריאל, ריינה עם עמנואל וכך הלאה) או לקבל פיצויים מלאים על רכושם שאותו יעזבו.
גם בעיית הבדואים בנגב יכולה לבוא על פתרונה, כך שכל שאינם חיים בישובים מסודרים, יועברו להתיישבות מצפון לכביש ערד - באר שבע, מרחב שכבר היום מאוכלס בחלק לא קטן של הבדואים, ושטח זה יועבר על תושביו למדינה הפלשתינית. כך יועברו עוד כ-100 אלף מוסלמים פלשתינים למדינה הפלשתינית וזאת כחלק מרעיון חילופי השטחים ביחס של אחד לאחד כפי שהוסכם בעבר.
עוד ניתן לקבוע, כי כל מי שיבחר להישאר במקום מושבו כיום, ויהיה מוכן להצהיר נאמנות למדינה בה הוא חי ולשאת בכל החובות ובכל הזכויות שניתנות ליושבי המדינה בה הוא נמצא, יוכל להישאר בביתו ובמדינה בה בחר להיות אזרח.
התוכנית איננה הומנית ואיננה עונה לצורך ולרצון האישי של כל אחד שיהיה מעורב בתהליך. עם זאת, פעולה מסודרת, מפוקחת, הנושאת אתה פיצויים לנאלצים לעבור או הצהרת נאמנות, בלי שתתחולל מלחמה או מאבקים אלימים, מהווה תשלום מועט עבור השלום הנכסף בין מדינת היהודים למדינת הפלשתינים. הגבולות יהיו פתוחים, אנשים יוכלו להמשיך לעבוד ולבלות במקומות בהם עבדו קודם ואפשר אף להגיע לשיתוף פעולה כלכלי וביטחוני כנגד כל שיתנגדו להסדר, ויהיו רבים כאלה. גם ירושלים תחולק כך שהאוכלוסייה היהודית תהיה חלק ממדינת ישראל והאוכלוסייה הערבית חלק מהמדינה הפלשתינית. העיר העתיקה וסביבתה הדתית (הר הזיתים ומורדותיו המערביים) יהיו במעמד מיוחד, בשליטה של גורם בינלאומי, בשיתוף בעלי העניין הדתי בירושלים, ומעמדה יהיה כמדינה נפרדת, כמו הוותיקן, כאשר השירותים יינתנו במקביל על-ידי מדינת ישראל ופלשתין. המדינה הפלשתינית תהיה מפורזת, עם כוחות שיטור למניעת הפרת הסדר הציבורי. יהיה פיקוח בינלאומי וישראלי על הכנסת מוצרים למדינה הפלשתינית, אך לא על תנועת אנשים, ישראל תשמור בידה למספר שנים תחנות התרעה על הירדן ובנקודות גובה מסוימות. ניתן אף לחשוב בהמשך על שיתוף פעולה כלכלי.
