בעולם של היום, נראה שאנו עומדים על סף תהום, ורוח חזקה מכה, מתגרה, משחקת, מהתלת בנו ונהנת מעצמה: הנה, עומדת היא להפילנו, לא - תופסת היא אותנו, ומיד מכה שנית, דוחפת קלות, מגחכת במשובה. מחייכת, לא החליטה עדיין אם הגיעה השעה אם לאו. ואנו כבובה, תלויים על חוט השערה, ואין אנו מבינים כלל ועיקר את גודל הסכנה.
לא אלוהים הוא זה המרחף מעל פני התהום, כי אם שליחו, השטן, שגם הוא מלאך בין כל המלאכים. משחקים להם המלאכים, ומי שומר עלינו? מי יתן שלא יאונה לנו כל רע?
בן רגע העולם יכול להשתנות, להתהפך ולא לחזור לנקודה בה היינו. זו יכולה להיות רעידת אדמה הרסנית בקליפורניה, אירוע טבע אחר (דוגמאת הסופות הפוקדות השנה את האיים הקריביים ואת ארה״ב - מטקסס לפלורידה), מתקפת טרור כמוה כבר לא התנסנו מזה לפחות 16 שנים (או אולי אף לא פעם), התנגשות חזיתית בין-מעצמות (בין אם זה בגלל
קוריאה הצפונית או אירן, טורקיה או כורדיסטן) או גורם ביולוגי (דוגמאת שפעת העופות או איבולה מהעבר הלא רחוק).
כמובן שיכול גם לקרות דבר ״פעוט״ דוגמאת האפלה מוחלטת של יבשת שלמה (כתוצאה מפעימה אלקטרומגנטית למשל), ואז מה נעשה ללא גישה למכשירים חכמים, ללא מים זורמים, ללא ביוב, ללא קרור (כן, פעם חיינו בלי מקררים) או מיזוג (אכן, יהיה קשה מנשוא, אם יהיה קצת חם או קר למשך כמה שעות או כמה ימים, איך נסתדר, כה מפונקים נהיינו)?
בליל שלם של אופציות מרחפות להן שם, כמו אותה רוח אשר בנו מהתלת, או כמו כדור על גלגל רולטה. האם ינחת במספר זה או אחר, או האם תזכה הקופה במטבעות המשחקים כולם?
כמובן שביומיום אין אנו עוסקים או מצפים לארועים חריגים כאלו, ולרוב, למרות שאנחנו יודעים שהדבר נחוץ, אין אנו מתכוננים לשעת חרום (לדוגמה, הכנת ציוד ברמה האישית ל-72 השעות הראשונות אחר רעידת אדמה מסיבית, אם המדובר בארה״ב, או ברענון מסכות וערכות אב״ך בארץ, הכנת ציוד למרחבים המוגנים ותוכנית טיפול במבוגרים ובעלי נכויות או קשיי ניוד כמו גם בבעלי חיים, אם המדובר בארץ).
מדוע להקשות, להוסיף חרדות או להתעמק בארועים אפשריים שהסתברותם כה נמוכה? לדוגמה, בישראל לפני כמה עשרות שנים נערכה עבודת מחקר של מוכנות לרעידת אדמה. מדוע יש לעשות זאת? שכן מדינת ישראל יושבת על השבר הסורי-אפריקני, והסתברות רעידה משמעותית אינה מבוטלת כפי שאנו סוברים כה בקלות. ערים שלמות יכולות להחרב, וכבר סופר על מאורעות כאלו בעבר התנ״כי. בינתייים, כיון שלא נתנסנו ברעידות אדמה משמעותיות, קל לדחוק את הענין, להתעלם מהצורך.
ביפן, שם התרבות מכתיבה מרובעות מסוג שקשה למצואו בעולם, מתכוננים לארועים חריגים, אך אפילו כל המערכות הכפולות והמכופלות לא עמדו להן כאשר הטבע חמד לו לצון ותקף את יפן ברעידת האדמה בחוזק תשע על סולם ריכטר, שגרמה לתזוזת האי המרכזי כולו ולצונמי ענק ששטף אזור של כעשרה קילומטרים לתוך היבשה בגל בגובה עד 40 מטרים.
בתחנת הכוח הגרעינית בפוקושימה, לאחר שמערכות הקרור נכשלו (שלוש מערכות בקרה והגנה נפרדות), נגרמו התכה והתפוצצויות של ליבת הכור, ומאות אלפי תושבים באזורים הסמוכים היו צריכים להיות מפונים מבתיהם. הזיהום הסביבתי עדיין מראה אותותיו עד היום, ודגים רבים מהם נהנים סועדים אמריקנים (סושי - דג נא על מצע אורז - הוא מאכל נפוץ ופופולרי במיוחד בארה״ב) רעילים ומרעילים כתוצאה מאותו היתוך הכור. כך היה לפני שש שנים. כ-16,000 אנשים נספו, ששת אלפים נפצעו ולמעלה מ-2,500 נעלמו. נגרם נזק לכמיליון בתים. הכלכלה התאוששה, ואצל היפנים - הס מלהזכיר, מעין בושה אופפת את אותו ארוע, שכן היה זה כשל, למרות שלא באשמתם כלל ועיקר.
איני יודע איך היפנים עמדו הן באיתני הטבע וכוחותיו האדירים והן בסבל אח״כ. אך הם לא התלוננו. כך דרך היפנים. יתרה מזאת, לאחר אותה רעידת אדמה - החזקה ביותר בהיסטוריה הרשומה ביפן - היו רעידות-המשך כשכל אחת מהן בין שמונה לתשע על סולם ריכטר. נזכור שרעידת האדמה הגדולה ביותר בקליפורניה בזמן המודרני (1994, נורת׳רידג׳) הייתה בחוזק 6.7 על סולם ריכטר, או פי 100 פחות חזקה מרעידות ההמשך ביפן. מי מאתנו שחווה את אותה רעידה אינו רוצה לחזור על כך מהלך כל חייו.
בארץ למודי אסונות אנחנו, רובם מיד אויבינו. ביניהם שריפות ענק, חטיפת מטוס או אוטובוס, מטחי טילים, מנהרות תופת, מחבלים מתפוצצים ועוד. גם ברעידות אדמה קלות כבר התנסנו. בכל אלו, מוכנותנו נוסתה ונתגלתה חסרה. הפכה מדינת ישראל למעבדה, בה משוכללות דרכי טרור נגד האנושות וממנה הן מיוצאות לעולם כולו. מעבדה בה צריך להמציא דרכים להתמודד עם אתגרים שאיש לא התנסה בהם. על בשרנו אנו לומדים, מתנסים, מנסים וממציאים דרכי התמודדות ותרופות-מענה ומשכללים עם הזמן. ואח״כ, מייצאים אנו את הידע שנרכש לרווחת העולם כולו. כך לדוגמה עם בתי חולים שדה, כך עם זק״א, כך עם איחוד-הצלה, כך עם רפואת חרום ועוד לא נגעתי באיומיים כימיים או ביולוגיים או גרעיניים, שלכולם מדינת ישראל מפתחת מענים ודרכי התמודדות.
[
נתן אלתרמן]
אז אמר השטן:
הנצור הזה איך אוכל לו?
אתו האומץ וכשרון המעשה
וכלי מלחמה ותושיה עצה לו.
ואמר: לא אטול את כוחו
ולא רסן אשים ומתג
ולא מורך אביא בתוכו
ולא ידיו ארפה כמקדם
רק זאת אעשה -
רק זאת אעשה -
מעוניינים אתם לדעת מה זומם השטן לעשות? הלא מהתל הוא בנו, מגחך, מחכך ידיו בהנאה גמורה, וכמו מנצח על תזמורת, מוכן הוא להזניק את פרשיו וסוסיהם קדימה. הוא בשלו, מתכנן, מתכונן, נהנה כבר מעתה, ואנו רוצים לדעת מה יהיה באחריתנו. הרשו לי להבטיח לכם שאין זה סרט בהלות, או להפך - בדיוק כמו סרט בהלות - צריך לזכור שזהו רק סרט שיגיע אל סופו ואנו נחזור לשגרת (או שלוות) הסטטוס-קוו, שכן עולם כמנהגו נוהג.
כמו בניו של יעקב שנאספו ובאו אל מיטת אביהם, מסוקרנים אנו, רוצים לדעת את העתיד המתרחש ובא.
״ויקרא יעקב אל בניו, ויאמר האספו ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים. הקבצו ושמעו בני יעקב ושמעו אל ישראל אביכם. ... כל אלה שבטי ישראל שנים עשר, וזאת אשר דיבר להם אביהם ויברך אותם איש אשר כברכתו ברך אותם. ויצו אותם ויאמר אליהם, אני נאסף אל עמי, קברו אותי אל אבותי, אל המערה אשר בשדה עפרון החתי. במערה אשר בשדה המכפלה אשר על פני ממרא בארץ כנען אשר קנה אברהם את השדה מאת עפרון החתי לאחוזת קבר. שמה קברו את אברהם ואת שרה אשתו, שמה קברו את יצחק ואת רבקה אשתו, ושמה קברתי את לאה [ויודעים אנו את שאמר יעקב: "ואני בבואי מפדן מתה עלי רחל בארץ כנען בדרך בעוד כברת ארץ לבוא אפרתה, ואקברה שם בדרך אפרת היא בית לחם״ - בראשית מ״ח:7 - ומשם ״קול ברמה נשמע, נהי בכי תמרורים, רחל מבכה על בניה״ ולכן שם היא קבורה, שכן ״מאנה להנחם על בניה, כי איננו״ ירמיהו: ל״א:14 רחל עד היום את תפקידה ממלאת, ניצבת היא על אם הדרך, מתפללת עבור כולנו] מקנה השדה והמערה אשר בו מאת בני חת. ויכל יעקב לצוות את בניו, ויאסוף רגליו אל המיטה ויגוע ויאסף את עמיו״ (בראשית מ״ט:1-2, 28-33).
כמובן שהעתיד נגנז, ובר תמותה לא יודע מה הוא, אסור שיגלה, אך ראו עד כמה הקפיד יעקב, הוא ישראל, אב האומה, להזכיר לנו נשכחות, את אותו מכר של מערת המכפלה והשדה בו היא נמצאת: שם קבורים אברהם ושרה, יצחק ורבקה, יעקב ולאה.
הסופר התנ״כי כמובן חוזר על סיפור קנין המערה. פרשת חיי שרה מתחילה בסיפור שני חיי שרה. ״ותמת שרה בקריית ארבע, היא חברון, בארץ כנען״. בני חת, ביניהם גר אברהם ומשפחתו, מציעים לאברהם לבחור את נחלת הקבר לפי ראות עיניו, אך אברהם מקשה ומבקש דוקא את מערת המכפלה אשר בקצה שדהו של עפרון בן צוחר, ״בכסף מלא יתננה לי בתוככם לאחוזת קבר״ (בראשית כ״ג:9)! לפי מיטב המסורת המקומית, מתנהל משא-ומתן. לא רק בני חת הקדימו והציעו לאברהם לעשות כראות עיניו, בעל הקרקע אומר קבל עם ועדה: ״השדה נתתי לך, והמערה אשר בו לך נתתיה, לעיני בני עמי נתתיה לך, קבור מתיך״ (שם:11). אמר, אך לא התכוון בדיוק. אברהם, כמו גם כל הנוכחים, יודע ומבין זאת, וממשיך הוא במשא-ומתן כדרך המקום.
אברהם מודה ומשתחווה, ועפרון מתרצה: ״ארבע מאות שלק כסף ביני ובינך מה היא, ואת מתך קבור״! כך מוסכם, ומיד מוצא אל הפועל, והכסף מועבר מיד ליד: ״ארבע מאות שקל כסף עובר לסוחר״.
כבימים ימימה כך גם בימינו, כוונות לחוד וביזנס הוא ביזנס, ואיך ניתן לדלג על הזדמנות כזו, של אדם שאיבד את אשתו ומתעקש, ואינו מוכן לוותר, לשלם טבין ותקילין ארבע מאות שקל כסף עובר לסוחר?!?
התורה, כך נראה, מקדישה מקום רב לסיפור קנין זה, ולא בכדי הוא זה. הנה, עומדים אנו בימינו אלו, מחד ישראלים הטוענים שאנו ״
מתנחלים״ בשטח ״כבוש,״ ומאידך גופים בינלאומיים המנסים למחוק כל קשר קיים בין העם היהודי לארצו וטוענים גם הם שאנו כובש זר ואכזר בארץ לא לו. באה התורה ומזכירה לנו את שהיינו אמורים לדעת מזה אלפי שנים: השטח שלנו. שטר קנין קיים. העסקה בוצעה קבל עם ועדה. לנו המקום לנצח.
אך בניגוד לעובדות ולהיסטוריה, פעם אחר פעם נקבע ע״י יונסק״ו מהלך השנה האחרונה שהר-הבית הוא אתר מורשת מוסלמי (מסגד אל-אקצה / אל-הרם אל שריף), כך שליהודים ולנוצרים אין כל יד ורגל בו, כל קשר שהוא לאותו מקום; חברון ומסגד איברהימי (שנבנה על מערת המכפלה) הם ב״סכנת הכחדה״ ויש לתמוך ולהשגיח ולהצילם מידינו. וגם בית לחם היא אתר מורשת ... ״פלשתיני!״
בארץ ישראל (היא ״פלשתין״) תשעה אתרי מורשת, ובפלשתין, חברה מלאה ביונסק״ו מאז 2011, שלושה אתרים:
מקום הולדתו של ישו - בית לחם
ירושלים
חברון
בישראל התרעמו: ״תאטרון האבסורד״! ״החלטות הזויות״! וכיו״ב, אך למרות כל המאמצים, ארגון הבת של האו״ם המשיך בשלו, כשהוא מעביר החלטה אחרי החלטה, ברוב מוחלט של מדינות המצביעות בעד כל החלטה, וכל אחת מהן מסובבת פעם נוספת את הסכין הנעוץ בלבנו.
חודשים רבים נמשכה ההצגה, אותה הפארסה, מאז אוקטובר, 2016, וכל פעם התעצמה והתחזקה - כל אימת שהועברה החלטה נוספת, נועזת ודמיונית מקודמותיה, העולם השתולל משמחה. עומד לו שם המלאך-השטן, ולא יודע אם לצחוק או לבכות. אפילו הוא לא היה יכול להציע דברים הזויים ובלתי שפויים יותר ממה שקורים בארגון בינלאומי כיונסק״ו. מנצח מעולה הוא, והתזמורת מגיעה לקרשנדו נפלאים, והנה אנו עומדים לפול לתהום המתגלה בפנינו.
אך בלבו יודע המלאך ש"נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם, כי לא אדם הוא להנחם״ (שמואל א׳ ט״ו:29), ולו, כמו לשאר המלאכים, ידוע העתיד, כך שהמתרחש בפנינו בזמן אמת הוא רק בר חלוף, ממש תאטרון האבסורד שכן לא יודעים אנו את העתיד, ורק מתנהגים אנו כאילו בידינו להשפיע על הגורל.
עומד לו שם, מרחף על פני התהום - השטן-מלאך, ומצחק, מגחך ומחכך כפות ידיו. ראו איזה תוהו ובוהו עומד אני להטיל, איך בנקל ניתן להפר את הסדר והשלווה השולטים בסטטוס-קוו ולגרום למערבולת ענק. הנה, נהתל בבני האנוש, אומר הוא בינו לבין עצמו, והתוכנית מתחילה לרקום עור וגידים, וכבר ניתן לראות את תוואי הדרך. הם לא מאמינים, או שדוקא כן מאמינים, אוסיף אני את החלטת הנשיא טרמפ לעזוב את יונסק״ו מתחילת שנת 2018, בשל החלטותיה נגד ישראל. כבר יגידו בחוצות שהיהודים שולטים בכל, וגם ארה״ב הורדה למדרגת עושה רצונה של הישות הציונית. אכן ואכן, אף לא רגע משעמם!
אכהה מוחו
ושכח שאיתו הצדק.
כך דיבר השטן וכמו
חוורו השמיים מאימה
בראותם אותו בקומו
לבצע המזימה
כך סיים אלתרמן, כך צחק לו השטן-מלאך, ואנו השוטים, מסרבים ללמוד מהעבר, ממאנים לראות את שבפניו אנו עומדים.
