פעמים רבות אנחנו שואלים עצמנו האם הפתעת מלחמת יום הכיפורים יכולה לחזור על עצמה בימינו ובעתיד, לא באותה צורה כמו אז, אבל אולי בצורה אחרת? או במילים אחרות, האם אותה "רוח התקופה" של ערב מלחמת יום הכיפורים, רוח "האני ואפסי עוד", ממתינה לנו גם עכשיו או בעתיד הנראה לעין? איני יודע, ובו בזמן איני רגוע. אני אמחיש זאת בשני מקרים.
הראשון הוא סדרת מאמרים ב-6 אוקטובר במוסף מעריב, המתארת איך סאדאת הונה כל הזמן את ישראל בתחום המדיני לקראת המלחמה, ואיך פסגת ההונאה הייתה הפעלתו של הסוכן הכפול אשראף מרואן. וזה, בהנחיתו ופיקוחו האישי של סאדאת, הונה את ישראל ואת כל מערכת המודיעין שלה. התפיסה הזאת, התולה את קולר ההפתעה בהונאה המצרית, קנתה לה אחיזה מסוימת בקרבנו ואפילו סייעה בעבר בתוכניות תעודה בערוץ הממלכתי שלנו. כאן לדעתי טמון זרע הפורענות. איש לא הונה אותנו, ואני קובע זאת בנחרצות. אנחנו הונינו את עצמנו, כל הזמן לפני המלחמה, וערב המלחמה. אמחיש זאת בדבר שפחות ידוע לציבור. כ-10 ימים לפני המלחמה הפיצו המצרים שב-1 אוקטובר יתחיל תרגיל מפקדות גדול, מסוג התרגילים שהיו מוכרים לצה"ל, ואז התקבעה אצלנו הנוסחה שבמצרים יש תרגיל ובסוריה חוששים מאיתנו. יופי! והנה מגיע 1 אוקטובר, עובר יום ועוד יום, ואין שום תרגיל! כלום! כל מה שמאפיין תרגיל איננו: אין סיפור מעשה, אין מנהלת תרגיל, אין שופטים, אין בקרים. מה יש? ישנן תנועות והיערכות להתקפה של הצבא המצרי! ומה אומרים אצלנו? טוב, זה חלק מהתרגיל. אם היה כישלון אדיר ליחידה 8200 הרי שהוא היה כאן: היא לא באה ואמרה: רבותי אין בכלל תרגיל! זאת הייתה ההונאה העצמית אולי הכי גדולה של המודיעין ערב המלחמה, ובכך הונה את הצמרת הצבאית והמדינית: תהיו רגועים! מה שקורה זה בסך-הכל תרגיל.
ההונאה בנושא של התרגיל משתלבת במכלול הגדול של ההונאה העצמית שאנחנו בני אלים, הכי חזקים, והערבים נמושות, פחדנים ומפגרים.
מסר סמוי השני התרחש ערב נאומו של טראמפ. באחד הערוצים היה שולחן עגול עם צמרת המודיעין לשעבר: ראש אמ"ן, ראש מוסד וראש שב"כ. על הפרק הגרעין האירני. המסר הכמעט אחיד (למעט ראש השב"כ ) היה זה: לא להיבהל! אירן לא רוצה את הפצצה בשביל ישראל. היא צריכה אותה בשל שאיפותיה האימפריאליות! ובכלל, האיום הגרעיני האירני הוא לא איום קיומי על מדינת ישראל. יש למדינת ישראל את כל העוצמה וכל האמצעים על-מנת להתמודד עם זה. והדברים נאמרו בביטחון מלא. במילים אחרות, המסר הסמוי שעלה מהדברים הוא: מדינת ישראל יכולה להשלים עם פצצה גרעינית בידי אירן. אין לה כוונה לשגרה אלינו, הם יפחדו מתגובתנו, וגם אם ישגרו אז זה לא יהיה נורא.
כמובן שהנושא מורכב ומסובך ורווי אי-ודאות. אבל אני מעלה את השאלה: האם גם כאן אנו עדים להונאה עצמית שלנו על כוחנו מול מצב של אירן גרעינית? אני רואה עכשיו את ארה"ב מול
קוריאה הצפונית. ברור שאין בעולם מי שישווה לעוצמה האמריקנית, אבל מה התועלת הממשית בכל העוצמה הזאת מול שיגיונות המנהיג הקוריאני?
ומה קרה אחרי נאום טראמפ? לפתע, חלק מהתקשורת שלנו הפכה לאוהבת אירן; מהללת ומשבחת אותה על שהיא מכבדת את הסכם הגרעין, ממש ילדה טובה. ולעומתה טראמפ הוא הרשע, שמבטי רצח בעיניו, המאיים על ההסכם. ושומו שמיים, הוא מדבר בכלל מגרונו של ביבי. אסון! כאן אין אנו עוסקים בהונאה, כאן, לדעתי, אנו כבר עוסקים ב"עולם הפוך" אצל חלקים בתקשורת ובפוליטיקה שלנו: כל הדברים הטובים לישראל הופכים בפרשנות לרעים אם הם טובים לנתניהו; וכל הדברים הרעים לישראל הופכים בפרשנות לטובים, אם הם פוגעים בנתניהו.
