כידוע, בתיקי גירושים הילדים לעתים לא יכולים להכיל את הסכסוך (בין אם בשל ניכור הורי ובין אם פשוט בשל נסיבות המקרה) ולוקחים צד של הורה אחד ומתנכרים להורה השני.
נכתב כבר רבות על האונים וחוסר האונים של הערכאות השיפוטיות שלעתים משתמשות בסנקציות שונות על-מנת לחדש או לחזק קשר של ילד עם הורה, בין אם מדובר על-ידי סנקציות במקרים של ניכור הורי כנגד הורה מנכר ובין אם בסנקציות כלפי ההורה, שמחייבות את ההורה המשמורן להביא את הילד למרכז קשר, גם בניגוד לרצון הילד.
פסק דין חדש של בית הדין הרבני האזורי בטבריה, שניתן לאחרונה, השתמש בכלי מיוחד (לשון המעטה) על-מנת לגרום לילדה לחזור להיות בקשר עם אביה. ואלו הן נסיבות התיק ההוא.
כשש שנים לאחר גירושי ההורים, נוצר נתק בין האב לבין הילדה, ובחודש מאי 2016, לאחר דיון בנושא העדר זמני השהות בין האב לילדה נקבע כי אם הקשר בין האב לילדה לא יחודש בתוך חצי שנה - האב יוכל להגיש בקשה להפחתה או לביטול מזונותיה של הילדה.
במשך כשנה שלמה, הקשר של הילדה עם האב לא שוקם ובהתאם להחלטת בית הדין בטבריה, האב הגיש בקשה להפחתת מזונות או ביטולם בשל העדר קשר. מפסק הדין ניתן ללמוד על טענות 'רגילות' של האם והאב לעניין העדר הקשר, האם טענה שהאב לא מתייחס לצרכיה הרגשיים של הילדה ואילו האב טען לניכור הורי.
חשש לפגיעה מעיון בתסקיר שבוצע על-ידי בית הדין נמצא (כברגיל) שאין הוכחות לא לטענות האם ולא לטענות האב. בית הדין אף קבע כי למרות שעולה מהתסקירים שהאב הוא יותר קשוח כלפי הילדה בכל הנוגע לחינוך, זוהי לא עילה להצדקת ניתוק הקשר, ויש לשמור על קשר בין הורה לילדו, גם אם ההורה קשוח.
עם זאת, ולמרות העובדה שהוכח ניתוק קשר, בית הדין הרבני קבע, כצפוי, שאין לבטל את מזונות הילדה וכי יש חשש לפגיעה בטובת הילדה אם יופסקו תשלומי המזונות.
מנגד, ולמרבה ההפתעה, בית הדין הרבני קבע כי אופן תשלום המזונות ישונה בצורה דרמטית, כך שבניגוד לפרקטיקה האם לא תוכל לגבות את המזונות בשם הילדה, לא באופן ישיר ולא באמצעות מערכת ההוצאה לפועל. נקבע כי הילדה היא זו שתאסוף את תשלומי המזונות ישירות מהאב בשני מפגשים בחודש אשר רק בסופם יפקיד האב בידי הילדה את תשלום המזונות.
בית הדין הנכבד מודע לפתרון המיוחד שהוא הציע, אך עם זאת לשיטתו "זהו הפתרון האופטימלי והאמצעי הנכון לזרז את הבת לתקשר עם אביה".
לגישת עוה"ד זהר הר נוי, מומחה בדיני משפחה וירושה, פסק דינו של בית הדין הרבני בטבריה בעייתי מאוד מבחינה פרוצדוראלית, אך מעניין מאוד מבחינה פסיכולוגית.
לדבריו, במקרים רבים העובדה שההורה המשמורן רוכש לילד אוכל, בגדים ונותן לו דמי כיס מבלי לבשר לילד שבעצם ההורה השני הוא זה ששילם את ההוצאות, כשלעצמה, יכולה לעורר ניכור הורי שהרי ילד שרואה שההורה הלא משמורן לא רוכש לו דברים, שהרי ידוע שהמתנות ודמי הכיס יכולים להשפיע על הקשר של הילד עם ההורה.
