ועדה ברשות יוסי קוצ'יק, המונה ברובה בכירים לשעבר בצמרת האוצר, יושבת על המדוכה ובוחנת את פירמידת הניהול במשרד האוצר. מסתמן שאחת מהמלצותיה תהיה בהקשר של כישורי מנכ"ל משרד האוצר תוך נטייה להעלות את רף הכישורים הנדרשים מימנו כדי לאיין מינוי פוליטי לא מתאים. הוועדה צופה כנראה את חוק הג'ובים והשפעתו הנגטיבית. משרד האוצר מצטיין במבנה ניהולי כמעט בלתי אפשרי. כל מערכת ניהולית היא בעלת מבנה דמוי פירמידה שבצמרתה מכהן מנכ"ל שהוא מקבל ההחלטה. במשרד האוצר, בנוסף למנכ"ל, מכהנים כ-7-6 ראשי אגפים שמעמדם, כולל תנאים אישיים, הוא כשל מנכ"ל. המבנה הזה מזמין מתחים ופגיעה בכושר השליטה של המנכ"ל. על כך כבר העיר
מבקר המדינה.
ניהול אינו דמוקרטי. בראש כל ארגון מכהן מנכ"ל שעליו האחריות והוא אמור לתת דין וחשבון. כוחו והחלטתו הם אבסולוטיים. בצבא לרמטכ"ל יש כלים קיצוניים כגון יכולת שפיטה וכליאה המעצימים את כוחו. הצבא אינו גוף דמוקרטי והוא הדין באשר לגופים אזרחיים. אופי הניהול תלוי ביכולות המנהל שסגנונו יכול לנוע מאבסולוט נאור ועד טירון. אוי לרמטכ"ל הנאלץ להשתמש באמצעים דרסטיים כדי להשליט את מרותו ודעתו וכן אוי למנכ"ל חסר האוטוריטה המנסה להעביר החלטות דמוקרטיות אך אנמיות.
ועדת קוצ'יק מונתה למרות שהיא מיותרת. מבנה האוצר המזמין בוקה ומבולקה ברור. ארגון מתפקד יכול להגיע למסקנה המתבקשת בלי ועדה שתגרום לגזילת זמן והוצאות כספיות.
כמו לכל ארגון לאוצר יש הנהלה. מעל ההנהלה מכהנת הממשלה המשמשת מועצת מנהלים שנציגה באוצר הוא שר האוצר. הוא הדין בכל משרדי הממשלה. המערכת חורקת מאחר שנבחרת הדירקטורים, הממשלה, היא ברמה נמוכה. במקום להשביח את איכות מנהליה היא מחפשת דרכים להגדלת מספר המינויים הפוליטיים ולהרבות במשרדים ממשלתיים. כל זאת תחת נפנוף בדגל "המשילות".
לקראת סיום המנדט הבריטי העריכו האנגלים שבארץ ישראל ישרור תוהו ובוהו והם יתבקשו לחזור כדי להציל. דבר לא קרה מאחר שהם לא הבחינו שרוב המשרדים אוישו על-ידי פקידות יהודית שהצליחה לקבל את המושכות ללא בעיות מיוחדות.
מאז המנדט הבריטי עברו 70 שנה. מדינת ישראל הגיעה להישגים שאולי אין שני להם בהיסטוריה האנושית. קשה להימלט מהמחשבה שניתן היה להשיג יותר אם היה לנו דירקטוריון מיומן.
