כנשת נכבדה

השוואה צורמת

אישית אין לי סימפטיה לרוצחים, שנטלו חיים וּביצעו פשע ללא תקנה. הם ללא ספק ראויים להוקעה חברתית. לפיכך צרמה לי מאוד ההשוואה של שולי שצ'ופקוביץ', מנהלת הוסטל 'בית אקשטיין' בירושלים, בין בעלי מוגבליות לרוצחים אסירים. לדבריה מדובר בשתי אוכלוסיות חלשות דחויות, שחיות עם סטיגמה לאורך שנים. באמת?! הנָכים למרבה הצער נולדו כך, ואינם אשמים במומם. לכן אין כל סיבה לדחותם או להשפילם. לעומת זאת הרוצחים הפושעים אינם ראויים לחמלה, שגם מעודדת את הרצח הבא. במוֹ פישעם הֶחמוּר הם הרוויחו ביושר את הדחייה החברתית. עם זאת, התרומה של הצעירים בעלי הצרכים המיוחדים במיזם המפגש השבועי עם האסירים בכלא שאטה, אינה מפתיעה. הם מאופיינים בלב חם ואוהב ורצון לעזור לזולת. לא פחות משהם נתרמים, הם תורמים לקהילה בהתנדבות לקשישים ולאנשים סיעודיים ועוד, ורבים מהם מצטיינים בכישורים אומנותיים. בשנות האלפיים הגיעה השעה להסיר את הסטיגמה כלפיהם, וּלשלבם בקהילה בדיור ובעבודה, ללא רתיעה, תוך הכרה בערכם הייחודי וּבתרומתם הקהילתית והאומנותית. מה עוד שאין לאף אחד תעודת ביטוח שלו זה לא יקרה. וּבא לציון גואל.

טומן ראשו בחול

במצע של משה פייגלין, ראש מפלגת "זהות יהודית", מופיעה בין היתר הזכות לכל אזרח לשאת נשק. האם פייגלין האינטליגנטי אינו מכיר את האימרה הידועה, שאקדח התלוי במערכה ראשונה, יורה במערכה השלישית? האם הוא אינו מודע לכך, שהקלוּת הבלתי נסבלת של זמינוּת הנשק לכל דורש עלולה לשמש כר פורה לפסיכופטים למיניהם, לירות לכל עֵבר כמו באמריקה? והאם הוא רוצה לייבא לכאן את תרבות כנופיות הפשע והרצח האמריקנית, או שמא הוא טומן את ראשו בחול? כלום לא די לנו במקרי הרצח הרבים שבוצעו בידי רוצחים, וּבכללם מאבטחים, שנשאו נשק ברישיון? ראוי להחמיר את הקריטריונים לרישוי נשק, כולל מבדְקי אישיות וּבדיקה יסודית ומקיפה של כשירוּת נפשית, החשובה לא פחות מהיכולת הפיזית, כדי למנוע מצב עגום זה ואת הרצח הבא. הייתי מצפה מפייגלין, המתמודד לכנסת, להפגין אחריות ציבורית בנושא, ועם כל החשיבות שבדבר, לא להיות מוּנע משיקולים סקטוריאליים בלבד של הגנה עצמית למתנחלים.

קופה מסחרית

בעידן הכלכלי המודרני שבו "אם לא פרסמת - לא עשית", ושאפילו מפעלי צדקה הפכו למסחריים, מה הפלא שגם קופות החולים - סמל הבריאות - לא נשארו מאחור. הן הפכו למותג שיווקי, המשווק מוּצר בריאות ככל מוצר צריכה אחר, ולגורם תחרותי מובהק בשוּק הבריאוּת. הן מתחרות על כל לקוח מול הקופה היריבה, ולמרבה הצער לא אחת בדרכים לא ישרות. כך למשל עלו לכותרות לאחרונה קופות החולים שעבדו בעבור בצע כסף בשירות חברות הסיעוד השונות לגיוס לקוחות קשישים מהחולים שלהן. לא פחות חמורה הידיעה על קופ"ח מכבי, שהעבירה אליה לקוחות מקופ"ח לאומי במזרח ירושלים עבור תשלום של אלפיים שקל לכל לקוח. לאן הגענו? איפה טוהר המידות של שירותי הבריאות בישראל? והיכן משרד הבריאות שיפַקַח על הקופות?

נשים נשים

ניתוח ההרכב הנשי בכנסת מעלה שעד הכנסת ה-14 מספר הנשים במשכן נע בין 8 ל-12, כשלרוב הממוצע שלהן עומד על 10 -12 נשים. החל מהכנסת ה-14 חלה מגמת עלייה (למעט ירידה בכנסת ה-17) במספר הנשים בכנסת. במיוחד בולטת עלייה מרשימה במספרן בכנסות ה-15 וה-16, שבכל אחת מהן נוספו 8(!) נשים בכנסת, לעומת קודמתן. כך גם בכנסת הנוכחית, ששברה שיא נשי (למעלה מרבע מכלל הח"כים), עם גידול של 6 נשים, לעומת הכנסת הקודמת. יתר על כן, לא די בציון מספר הנשים המוחלט במפלגות השונות. לא פחות חשוב לראות את שיעורן ביחס לגודל המפלגה. כך למשל, ניתוח באחוזים של ארבע המפלגות הגדולות מצביע על כך, שהמחנה הציוני המונה 10 נשים, מתוך 24 חכ"ים, מוביל עם שיא של 41.6% נשים במפלגה. במקום השני עומדת מפלגת כולנו, המונה 4 נשים מתוך 10 ח"כים, עם שיעור דומה -40%. במקום השלישי ניצבת מפלגת יש עתיד, המונה 3 נשים מתוך 11 ח"כים, עם 27.2% . לעומת זאת מספר הנשים בליכוד, המונה 7 נשים מתוך 31 ח"כים, עומד על כמעט מחצית ממחנ"צ היריבה(22.5%). עם זאת, במפלגות הקטנות, מרץ וישראל ביתנו, המונות 2 נשים מתוך 6 ח"כים, הנשים מהוות שליש מהמפלגה, ובבית היהודי המונה 8 ח"כים- רק רבע מהסיעה. אי-אפשר להתעלם מעמדת הכוח של השרה איילת שקד, כמו גם מסיעת היחיד ההיסטורית של אורלי אבקסיס. מאה אחוז אישה כבר אמרנו?