בשעות אחה"צ, שבת, ב-21.10.17, ראה עובר אורח תנועה חשודה ליד הגדר המזרחית של מושב שקף, שבחבל לכיש. "תנועה יוצאת דופן", או "תנועה ערה", כך מגדירות הטלפניות, תלונות אלה בהתקשרויות הפנימיות של משמר הגבול... החקלאים שמשקיהם/מושביהם, מצויים לאורך הקו הירוק לשעבר, ובסמיכות לישובים ערביים (בין אם מדובר בערבים ישראלים ובין אם מדובר בפלשתינים) חווים, כבר שנים ארוכות מעשי ביזה, מהם אלימים מאד, הפוגעים ללא הפסק במשקיהם. לעיתים מסתיים מעשה ביזה כזה גם ברצח. הפעם התברר כי ממדי הפשיטה חרגו מכל המקובל עד כה.
כ-70 איש, ערבים/פלשתינים, חלקם מצוידים בנשק קר, על כל 'צרה' שלא תבוא, פשטו על המושב, הוציאו מאזור המטעים כ-30 טון (!), תוצרת חקלאית, תוך שהם רומסים, כנראה בחדווה, כל חלקה אפשרית בחממות, ממוטטים ו/או חותכים את הגדרות. המקום נראה, לאחר הפשיטה, כאילו לוחמה של ממש פקדה אותו.
סביר מאוד להניח, כי על האירוע הזה, שא"א להגזים בחומרתו, איש לא ייקח על עצמו אחריות. לא הרמטכ"ל, לא מפקד משמר הגבול. לא מפקדי המרחבים הרלוונטיים. אומנם אנשיהם הגיעו למקום, אולם הדבר קרה באיחור רב. שום מתקן הגנה בגדר לא ציפצף. שום אזעקה לא הושמעה. ולא, לא יהיו ועדות חקירה. הצבא לא יחקור את עצמו כפי שהוא לא חוקר את עצמו בפרשה הקשה של ביזת הנשק והחנ"ם לסוגיו השונים, במחנותיו ובנשקיותיו. ביזה, שברוב מקרים מבוצעת גם היא על-ידי ערבים ו/או בדואים.
ממשרדי הממשלה הרלוונטיים לנושא הזה אמרו לנו שבשנה הנוכחית, אף כי מצויינת בה ירידה קטנטנה בטרור החקלאי, אירעו 759 אירועי גניבה של תוצרת חקלאית, בקר וצאן. כ-1,700 ראשי בקר וצאן נחטפו, נגנבו 27 טרקטורונים ("הם נחשבים למלקוח חם ואהוב במיוחד על בני דודנו"... אמר לי אחד הנשאלים). כמה כתבי אישום הוגשו? 78 בלבד. מגוחך. "גם כשהם סוף-סוף מוגשים, טחנות הצדק פועלות לאט, מתבזבז האפקט המרתיע של ההליך השיפוטי, ולבסוף, בתי המשפט מקלים מאוד בענשם של הבוזזים".
תהליך משפטי אין סופי רבים סבורים שסיפור דרומי
1 אמור להקל על מצב החקלאים. אין טעות חמורה מזו. אין שום סיכוי שסיפור דרומי יחזור שוב, מהטעם הפשוט: ביהמ"ש העליון סירס לחלוטין את כל גורמי התגובה האפשריים בישוב היהודי. באירוע האחרון (11 ביולי 2017), ירה קשיש בן 82 בבית יצחק בשני פורצים, תושבי טולכרם, בני דודנו. הוא מצא אותם, עושים בביתו, כבתוך שלהם (ההרגל, ההרגל...). למרות כל הנתונים הברורים (פריצה אלימה, שימוש בכלי פריצה "שימושיים", גם לחבלה בבני אדם) ועוד, הוא נעצר, נחקר ושוחרר רק למחרת. מדוע? במציאות קשה של פריצות למושב הנזכר, במקום שהמשטרה תשבח אותו על תגובתו, שאולי תפעל לצמצום הפריצות ליישוב, ותפעל גם להגנה על חיי אדם, היא עצרה אותו לחקירה...
אנשים העוסקים היום בענף הקשה הקרוי חקלאות. אלה העמלים בפרך להוציא ממנו את לחמם, הם אנשי עבודה ואנשי חוק. היו שאמרו לי, כי הם חוששים מתהליך משפטי אין סופי שיופעל נגדם בעקבות ירי מוצדק על פורצים, הבאים במגמה לשדוד את פרי עמלם. "דרורי עבר דרך ייסורים מפרכת עד לחקיקת חוק דרומי בכנסת", אמר לי אחד מהם, "המשטרה עוצרת את כולם. לפעמים רק בשל איום בנשק. במקרה של ירי, אף מוצדק כאמור, האיש ייעצר לחקירה ויטורטר בחקירות ממושכות. גם אם יוחלט לבסוף לא להעמידו לדין, יהיה, במסלול הצפוי לו, משום נזק גדול לו ולמשק ביתו. נזק שיהרוס למתגונן את החיים"...
ומעל לכל הנושא הזה מרחפת שאלת השאלות: מבחינת בטחונו האישי של הישראלי - החקלאי, האם חזרנו לימי טרום המדינה? האם אנו מצויים שוב בתקופה בה נטלו הערבים לעצמם זכות וחופש לפגוע ביהודים כאוות נפשם, האם חזרנו לאותם הימים?
על גורמי הביטחון השונים לבנות באופן מיידי מנגנוני התראה בישובים, לדאוג לחיזוקם של ארגוני מתנדבים דוגמת "השומר החדש", המסייעים למושבים על-ידי גילוי נוכחות בשטח, גם בשעות הלילה. ועיקר העיקרים, להקל על המתיישבים בכל הקשור לפתיחה באש ולהימנע מחקירות מיותרות העושות ללעג ולקלס את כוונותיו הטובות של המחוקק עצמו.
