ריבלין "משומד נאצי". זאת נאצה בלשון שאינה ידועה אלא בחלקה לכלל הציבור בישראל. רוב רובו אינו מתקשר אורגאנית למילה "משומד". המנאצים שבו היו כותבים ספונטאנית "בוגד". זה מובן לכל, רווח, משומש כבר, אבל עדיין כשיניים זקנות, נושך.
כיוצא בזה "ריבלין "צלם בהיכל". רוב הציבור מתקשר ל'היכל' כשמדובר על היכל התרבות, או היכל הספורט, אבל היכל שנותנים בו צלם, בית המקדש, הוא היכל שלא עולה מיד על דעתו. גם "צלם" לא מתקשר כפי שהוא כתוב בנאצה. באוזני רוב הציבור "צלם" זו תנועה שמאלנית שנוח לה יותר שלא באה לעולם משבאה. "צלם" במובן של עבודה זרה, "צלם" האומר כי ראובן ריבלין מטמא את קודשי ישראל, הוא נאצה שאינה יכולה לבא אלא מרובד לשוני מוגדר ומסוים.
"נאצי" בנאצה, זה לא ברור כל כך. זה בוצה מביבים שמטיחים אותה בפני שוטרי ישראל בהפגנות בירושלים, אבל זה גם תועבה המשמשת ביד כל מיני מטומטמי לב יהודים לגינוי יהודים. לא ייאמן, אבל מי לא שמע שיש בכל מיני פינות ומחנות שכך מגדפים היום צאצאי אברהם יצחק ויעקב את אחיהם. ובכל זאת, בקונטקסט של "משומד" ו"צלם בהיכל" יש סבירות בחשד כי ה"נאצי" בנאצה הזאת בבני ברק, מתחבר לעולם הדימויים של המוחים שיצאו באישון לילה ללכלך את עירם.
זה חושף את החרדה הנוראה כי כל מי שהתיר לעצמו להוקיע נשיא בישראל כ"מזמן לא שלנו" כאילו בגד כבר מזמן בחברי המועדון האקסקלוסיבי שהעניק לו כדורון את הזכות להשתכן בבית נשיאי ישראל, לא השגיח שלשונו מן הכיכר תזלוג גם ללשונות של פליטי בית המדרש. "בוגד" שהוכשר בפי חילונים כחוות דעת לגיטימית על חשוד ב"סמולנות", לא יכול להיחשב כטריפה בקרב גרפיטיסטים המסתובבים בסמטאות שבשולי המחנה החרדי ומתרגמים אותו ל"משומד". "נשיא בעמך לא תאור" הופך שם להלכה ואין מורים כן. פסוק לא יותר. אי-אפשר להציל את המולדת בפסוק. בנאצה, אולי כן...
רודפי ה"ממלכתיות" נציגי ציבור רשאים כמובן לא לאהוב את הדברים שכרה ריבלין מבארות ליבו. מותר לאלה שדוחים דבריו לבקר אותו ולאלה שמסכימים אתו לשתוק. אבל מאיין לוקחים נבחרי ציבור את מילון הזילות התוקפנית בלי לרעוד שמא יבואו אחריהם שולי שוליים מכל עבר ויהיו הד למה ששמעו מפי הגדולים שנבחרו להנהיג את הציבור? הנשיא איננו צריך להגנה מפני מחרפיו. הוא אינו נער מוכה ורדוף שיש להצילו מעצמו או מרודפי ה'ממלכתיות' כביכול שנפגעו מביקורתו. רוב רובו של הציבור מקיף נשיא כזה בכבוד הראוי לו ובהערכה אותה קנה ביושר ובכנות ובאחריות בקרב ישראל.
אבל ישראל צריכה להגנה. היא חשופה לסגנון שמתחיל בזילות וממשיך בנאצה ועלול להיגמר חלילה בקללה. היא עומדת בפני סכנה כי הקלפי לא רק החליטה למי יש רוב ומכוחו הוא ממונה לשרת את הציבור כולו, אלא שהקלפי גוזר על כל מי שהוא במיעוט להיעלם או להתגלגל בזפת ובנוצות אם יעז לטעון כי גם המיעוט האלקטורלי בישראל הוא ישראל. היא עומדת בפני סכנה שבצמרת הנהגתה בנו לעצמם נשרים קן והם עטים על כל ציפור שעושה לה קן משלה בענפי האילן השייך לכלל. זאת סכנה מוחשית מאוד.
היא מטרידה את הכל, כמובן את האופוזיציה אבל ביותר היא צריכה להטריד את הקואליציה, את השלטון, את האחראים לאקולוגיה הישראלית, למניעת זיהום המדינה במי שופכין מילוליים ובוודאי ובוודאי לאלה הקולחים והולכים מתוך שורותיה היא.
ורבני ישראל צריכים להזדעק. ארון הספרים היהודי מצטיין באזהרות אצילות מפני לשון הרע, דיבה, גסות רוח, שנאת הלב של אחים, זלזול בעוסקים בצורכי ציבור בכלל ובעוסקים בצורכי ציבור באמונה מכל וכל. נאצה בבני ברק מוציאה דיבה על בני ברק. וגדול עוון לשון הרע מאוד מאוד.
