האם ראש ממשלתנו גורר אותנו למלחמה

האם מדינת ישראל נגררת למלחמה?, האם ראש ממשלתנו גורר אותנו למלחמה? התשובה לכך היא כן, אנחנו נגררים ועוד איך, וזאת בגלל שראש ממשלתנו אינו שותק אלא עוסק ביחסי ציבור. כך קובע האלוף (מיל.) עמירם לוין במאמר שפרסם בתחילת השבוע בעיתון ידיעות אחרונות. ליבת קביעותיו היא זאת: נתניהו מכריז בקולו כ"לא נאפשר לאירן להתבסס בסוריה". אבל, אם ניכשל ואירן כן תתבסס האם בכוונתו לצאת למלחמה? וכדי שלא יהיה לקורא הנדהם ספק הוא מוסיף במקום אחר: "תדע כל אם עבריה - ראש הממשלה, הקבינט והממשלה גוררים אותנו למלחמה, ותפקידו של צה"ל יהיה לצמצם את מחיר המלחמה. להלן 4 הערות קצרות: האחת, אני מכיר היטב את פועלו האישי המיוחד של עמירם לוין למען ביטחון ישראל בהיותו מפקד סיירת מטכ"ל. אחד מהמוחות המבריקים ביותר שקמו לנו בתחום החשיבה של מבצעים מיוחדים. אבל, לצערי מאמרו וקביעותיו הם של פוליטיקאי. עמירם מדגיש זאת במפורש בתחילת מאמרו (הוא מקווה שמאמרו יניע אותנו הקוראים "לעשות מעשה") ובסופו, שם הוא מסביר מה הוא ה"מעשה" (להתגייס כדי לסיים את כהונתה של הממשלה טרם פורענות"). וכפוליטיקאי הוא מפחיד אותנו, מזהיר שדבריו ידירו שינה מעיננו מכיוון שמלחמה איומה בשער. מלחמה בדיוק נגד מי? נרמז באורח ברור שהיא תהיה נגד אירן וגרורותיה. מתי בדיוק, מה יהיה אופיה של המלחמה, היכן תיערך, תהיה זאת מלחמה בין צבאות, האירנים יזמו את המלחמה, או אולי נתניהו? אין על כך מילה במאמר, ולא פלא בעיני. כי זאת דרכם של פוליטיקאים. השנייה, הנקודה הארכימדית בכל המאמר היא האמירה של נתניהו כי "לא נאפשר לאירן להתבסס בסוריה". על-פי החשיבה של עמירם זאת אמירה מתלהמת שאסור היה לה שתאמר כי היא זאת שתביא להידרדרות למלחמה. זאת חשיבה מוטעית לחלוטין שאיני מוצא שום הגיון מאחוריה. להמחשה בנושא אחר בו דן עמירם. הוא אומר שאם החמאס יוכיח שפניו לא לאלימות אז ניתן יהיה לדבר על נמל. יופי! נו, ואם יתברר שלא כך הוא ותוחלתנו נכזבה, אז מה? נצא נגדו למלחמה? נכבוש את הרצועה? ובכלל, אי-אפשר להבין מה עמירם רוצה. האם הוא רק נגד הפטפטת? האם בעקרון הוא בעד התבססות אירן בסוריה או נגד? השלישית, קשורה לשנייה. דעתי היא שהאמירה של נתניהו אינה נכונה ושגויה. לא בגלל שתביא למלחמה, בהחלט לא. היא שגויה כי מדינת ישראל אינה יכולה למנוע את התבססות אירן בסוריה. אין לנו יכולות לכך. זה אולי עניין בעתיד לרוסיה ולארה"ב, לא לנו. יש לנו דוגמה היסטורית בצורה הרבה יותר קטנה והיא לבנון. במחצית שנות ה-70 האינטרס שלנו היה "למנוע התבססות סוריה בלבנון". חיש קל למדנו שזה יומרני ובלתי ניתן להשגה. ואז, בשיתוף פעולה הדוק עם הממשל האמריקני, הגענו להסכם "הקווים האדומים" עם סוריה, האויב המר: אסור להם להוריד כוחות צבא דרומה מקו מסוים בדרום לבנון, אסור להם להכניס ללבנון טילי קרקע-אוויר, ואסור לחיל-האוויר שלהם לטוס אלא בצפון לבנון. לשון אחרת, מה שכן צריך להגיד, ולא לשתוק כמו אילמים, הוא שמדינת ישראל לא תאפשר התבססות של אירנים וגרוריהם בכל רמת הגולן הסורית עד לקו שנקבע. זה ביכולת שלנו ואחרון חביב. למה, למה לגייס את האימהות העבריות למאמר פוליטי. החסרים מתלהמים אנחנו? ובכל מקרה, עדיף לדבר פחות.