עדת המדע והטכנולוגיה של הכנסת פתחה ביום ב' בשבוע שעבר את מושב החורף
בדיון שעסק בפרויקט הממשלתי להב"ה. הרקע לדיון הוא חשש של עובדי הפרויקט, ראשי ערים ומנהלי קהילות שהממשלה מתכוונת להפריט את הפעילות ולהפקיר את העובדים לגורלם.
בדיון, אותו הוביל היו"ר,
אורי מקלב, השתתפו הח"כים
יעקב פרי,
חנין זועבי,
עמר בר-לב,
מיקי לוי,
טלי פלוסקוב ו
סלאח סעד, שהושבע לכנסת רק יום קודם לכן. מדובר בנוכחות רבה ולא שגרתית של ח"כים בוועדת המדע והטכנולוגיה, מה שמרמז על החשיבות הרבה שהם מייחסים לנושא. חלק מהם נחשפו למכתבים ומסמכים שהעבירו אליהם נציגי העובדים, מהם עולה חשש שמשרד המדע והטכנולוגיה, באמצעות מכרז חדש שפורסם בקיץ ועדיין לא הסתיים, מתכוונת ליישם מבנה ארגוני חדש ללהב"ה, שמשמעותו הפרטה מוחלטת של הפרויקט, שתביא לפיטורי עשרות עובדים.
משתתף נוסף בדיון היה מנכ"ל המשרד,
פרץ וזאן, שניסה להרגיע את הרוחות, ושב והדגיש שהמכרז להוספת שבעה מרכזי להב"ה, שחלקם יהיו ניידים, אינו קשור בשום צורה למכרז הקיים. הוא פירט במשך שעה ארוכה את הפעילות היפה של להב"ה, שמטרתה צמצום הפער הדיגיטלי בישראל, בעיקר בפריפריה. הנתונים שהוא הציג הראו על מגמה של גידול בתקציבים, ועל כך שמאז שהוא הועבר למשרד המדע והטכנולוגיה הוקצו לו 45 מיליון שקלים.
על כך זכה המנכ"ל לשבחים, אבל אז עבר הדיון לסיפור העצוב: העובדים. וזאן אמר שמאז שהפרויקט החל, ב-2011, שיטת ההעסקה של העובדים היא מיקור-חוץ. כאן מקור הבעיה, שחשפה את העובדים של להב"ה כעובדים שקופים, שאיש לא מתעניין בהם.
לעובדים אין אבא ואין אימא בדומה לפרויקטים אחרים, מרכזי להב"ה מופעלים על-ידי שורה של חברות כוח אדם והשמה בענף, שזכו במכרזים של הממשלה. הן המעסיקות הישירות של 150 העובדים בפרויקט, רובם מדריכים, שעושים עבודת קודש - כאמור, בעיקר בפריפריה. הוועדה שמעה סיפורים על מרכזי להב"ה שאנשים בגילאים מבוגרים, סבים וסבתות, באים אליהם פעם או פעמיים בשבוע כדי לרכוש מיומנויות מחשב. שלא לדבר על צעירים יותר שמבינים שעליהם לעשות שינוי בחיים ולהתמחות באוריינות דיגיטלית, כדי שיוכלו להשתלב במעגל התעסוקה ולקבל שכר נאות.
אלא שמסתבר שלאלה שבזכותם הכל פועל - המדריכים ומנהלי המרכזים, המשאב הכי חשוב במרכזי להב"ה - אין אבא ואין אימא. הם עובדי קבלן, שאיש לא מכיר אותם, בשכר נמוך והכי חמור - בלי יציבות תעסוקתית. אם מכרז מסתיים, או פעילות באחד המרכזים מצטמצמת, הזכיין מיד מבצע התאמה בין ההוצאות להכנסות, או, במילים אחרות, מפטר עובדים. לכך יש להוסיף את המציאות שבה הודה אפילו המנכ"ל: מצוקת כוח אדם. כרגע יש פער של 45% בתקנים. המשמעות היא שאם מדריך או מדריכה פורשים, אין להם מחליף.
המנכ"ל הטיל את האחריות לכך על החשב הכללי במשרד האוצר, שטוען ששיטת העסקת המדריכים אינה חוקית ולא בהתאם למכרזים שהחברות זכו בהם, ושאם משרד המדע רוצה להמשיך להעסיק את המדריכים - עליו לצאת למכרז חדש. במשרד המדע מבינים היטב את המשמעות של יציאה למכרז חדש: פיטורים מידיים של כל העובדים. את הנקודה הזו הבינו מהר מאוד הח"כים בוועדה, שאמרו שלא יתנו לזה לקרות ושבדעתם לקיים דיון עם האוצר. הוועדה רוצה לקבל מהאוצר תשובה מדוע פרויקט לאומי כל כך חשוב, שמושקעים בו מיליוני שקלים, צריך להתבסס על עובדים שבכל יום אינם יודעים אם למחרת ימשיכו לעבוד.
עובדי להב"ה שאבו עידוד מהדיון אבל לגמרי לא השתכנעו מדבריו היפים של המנכ"ל, והם נערכים להמשך המאבק, שחלקו עבר לערכאות משפטיות.
הבעיה: מצב עובדי להב"ה - כמו של שאר עובדי המחשוב בממשלה העובדים העלו טענה נוספת, שהיא בעצם שורש הבעיה: מצבם זהה לזה של 4,000 עובדי מכרז החשב הכללי בתחום המחשוב, שעובדים בכל משרדי הממשלה. אלה הם העובדים השקופים של המחשבים, שאחראים לתפעול השוטף של כל מערכות המחשוב של הממשלה. חלקם עובדים כתף אל כתף עם עובדים קבועים וותיקים - מבצעים את אותן המשימות, אבל מופלים לרעה במעמדם ובתנאי שכרם. זוהי תופעה שקיימת כבר שנים. נערכו עליה עשרות אם לא מאות דיונים, כולל בערכאות משפטיות.
ההסתדרות, ועדי העובדים ובתי הדין לעבודה נקטו כבר בכל הפעולות האפשרויות. אבל התופעה נמשכת, ואף מקבל החלטות בכיר - מנכ"ל, שר או אפילו ראש הממשלה - לא מסתכל לעובדים בלובן של העיניים ושם לזה סוף
הגיע הזמן לשבור את העיקרון המזויף של הקפאת כוח האדם בממשלה לכאורה ולהפסיק את הפטנטים של עבודה דרך קבלנים, שבסופו של דבר עולים הרבה יותר למשלם המיסים. הם גובים עמלה מכובדת על-פי חוק על כל עובד, ללא שום יחס למה שמתקבל.
ואם נחזור לעובדי להב"ה - הם עדיין לא במקום של דיוני שכר. כל מה שהם רוצים זה ללכת לישון בלילה ולדעת שמחר בבוקר הם ימשיכו לסייע לכל אותם אנשים בפריפריה - אנשים שהממשלה מצהירה שהיא רוצה לקדם, אבל לא מוכנה לתת להם מספיק מהמשאב הכי חשוב בפרויקט - אנשים.
