"ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך". אבל אין שום מניעה להחליט שביום כלשהו בשבוע, נניח שלישי, יום שלישי אני גם כן לא עובד. לא עובד, לא נוסע, לא מדליק אש. ולמן אותו יום, בו שבתתי לחלוטין מכל מלאכתי, עלי לספור ששה ימים, וביום השביעי לשבות שוב מכל מלאכה.
הנה כך מעולם לא עבדתי ביום השביעי. רק החלטתי שבשבוע מסוים אחד אשבות גם (גם) ביום שלישי, ולמן אותו רגע אני ממשיך ושובת בכל יום שביעי, כאשר השביעי שלי יוצא מעתה ביום אשר לו כל שאר העולם קורא: "יום שלישי".
זוכרים את הימים בהם כל מכונית בארץ חויבה לשבות יום אחד בשבוע וכל אחד בחר לו (והדביק אות על חלון המכונית) את היום המתאים ביותר לו? מכיוון ששמרתי את היום השביעי אני זכאי. אך שבתתי גם (גם!) ביום שלישי.
ולמן אותו הרגע ואילך היום השביעי שלי, היום בו אני שובת ממלאכה וסופר ממנו שוב שבעה ימים ליום השבת הבא, יום השבת שלי, ייצא מעתה תמיד ביום שכל האחרים קוראים לו "יום שלישי". כך אני, בדיוק כמו כל שומרי המצוות, מקיים באדיקות ובשלמות את הוראתו של השם יתברך: "ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך וביום השביעי שבת לאדוניי".
ואם כל אזרחי המדינה ינהגו כמוני, כאשר כל אחד מהם בוחר את היום הנוסף (הנוסף) בו ישבות בשבוע הראשון לפי ראות עיניו, כולם במדינה ישמרו את היום השביעי לקדשו, ובכל זאת 85 אחוז מכל השירותים במדינה, כולל 85 אחוז מכל העסקים, יפעלו ויעמדו לשרותנו בכל אחד ואחד מימי השבוע, כולל ביום הקרוי היום "שבת". והכל לחלוטין, לגמרי, לפי ההלכה.
