יצחק מויאל, יו"ר הסתדרות הבניין והעץ והתעשיות הנלוות דורש ממשרדי הממשלה ומראש הממשלה להורות על אכיפת ההחלטה שקובעת שיש להעדיף לקנות מוצרים כחול לבן. מויאל טוען כי אם הייתה המדינה אוכפת את ההחלטה זה היה מציל, למשל, את מפעל '
נגב קרמיקה'
נציגי ועד העובדים בסיוע ההסתדרות במרחב נגב מרכזי וההנהלה במגעים מתקדמים לסיום המשבר במפעל "נגב קרמיקה". במסגרת ההבנות, מסתמן כי יפוטרו מספר עובדים בלבד, וחלק מהם ייצאו לפנסיה מוקדמת מתוך 140 העובדים. במידה ויהיו הסכמות ההסכם יוצג לבית הדין לעבודה ביום שני וכולי תקווה שעוד נגיע למצב שבו חרב סגירת המפעל תוסר מעל ראשיהם של העובדים ובני משפחותיהם בירוחם. אחרי הכל מדובר במפעל שמפרנס מאות משפחות ומחזיק כלכלית את העיר ירוחם. "נגב קרמיקה", מה שהיה פעם גאוות העיר והמדינה בקושי שורד ולא מעט בשל מחדלי משרדי הממשלה, שיכולה לעשות המון ולא עושה ועל כך אסביר בהמשך.
את המשך הפעלתה של תשלובת 'נגב קרמיקה' לרבות המפעל בירוחם, עיר הולדתי והמפעל בו עבד אבי עמרם ז"ל, ליוויתי מהרגע בו נכנסה לסיפור "קרן ויולא" שרכשה את המפעל לאחר שהבעלים הקודמים "
אפריקה ישראל" נכנסה לחובות של מאות מיליוני שקלים. בכוחות משותפים עם ועד העובדים שראוי לכל שבח וההסתדרות הצלחנו לתת למפעל אורך נשימה והצלחנו להעניק לו המשכיות וממענו סגירתו. ומי כמוני יודע ומבין את העובדים והמשפחות באופן אישי עד כמה המצב הוא רקע לפני הרס משפחות.
תוצאת ישראלית חלקי בעניין, בנוסף לליווי והמו"מ לרכישת המפעל דרך בית המשפט ושמירה על זכויות העובדים היה לעודד רכישה של מוצרים מתשלובת 'נגב קרמיקה'. לקחתי על עצמי את המשימה שהייתי בטוח שתהיה קלה. "נגב קרמיקה" נחשב לאחד המפעלים האחרונים שמייצרים תוצרת ישראלית. במכתב ששיגרתי לכל חברות הבנייה בישראל, קבלנים ספקים ומשרדי ממשלה דרשתי לפרגן לתשלובת ולרכוש גם מהם סחורה ולא להעדיף רק מוצרים מחו"ל. חשבתי ואני עדיין חושב שהישראלים הידועים בערבות ההדדית זה לזה, צריכים לרכוש מוצרים מהמפעל שמייצר נטו כחול לבן.
לצערי, למרות שיש החלטת ממשלה שמנחה משרדי משלה וחברות ציבוריות ממשלתיות לרכוש 15 אחוז מהסחורה שלהם מידיים ישראליות תוצרת כחול לבן, יש התעלמות מקוממת וחסרת אחריות. במקרה הרע הם לא רוכשים תוצאת כחול לבן במקרה היותר רע הם רוכשים תוצרת חוץ. יש בארץ בנייה גדולה למשל בעיר הבהד"ים בנגב, בתי חולים, משרדי משלה גדולים שיכולים לסייע באופן ישיר להשאיר מפעל כמו "נגב קרמיקה" על הרגליים ולמנוע סגירתו ופיטורי מאות עובדים שמפרנסים בכבוד משפחות שלמות אם רק ירכשו מהם סחורה ומדובר במוצרים מעולים ואיכותיים ביותר.
אני לא מצליח להבין איך דווקא משרדי ממשלה שפועלים מתוקף חוק ואמונים על טובת הציבור הישראלי שמשלם מיסים, מתעלמים מההנחיות הללו לרכוש מוצרים כחול לבן ממפעלים ישראלים, בדגש במקרה הזה על 'נגב קרמיקה'.
אם היו לשרי הממשלה, לראש הממשלה ולקובעי המדיניות חמלה, על אותם עובדים ובני משפחותיהם, שנמצאים על הקצה ועומדים להישלח הביתה לאבטלה, ואם הייתה להם או יש להם כוונה לסייע, הם יכולים לעשות את הדבר הפשוט: לכפות את ההחלטה הממשלתית ולהורות לרכוש כחול לבן, ולא להעדיף תוצרת חוץ. ככה הם מסייעים לכלכלה בישראל וככה הם יוכלו למנוע הרבה דמעות של עובדים ובני משפחותיהם שישארו ללא עבודה, פרנסה ובלי אוכל.
זו הציונות ואת זה הממשלה צריכה לעדות וטובה שעה אחת קודם לפני שיהיה מאוחר. אלא אם כן יש כאן מגמה של אכזריות לשמה שגורמת להרס עסקים וחיסול התעשיה בישראל ולהעדיף תוצרת של חו"ל.
