"לא יהיה כלום כי לא היה כלום" - כך, כאילו למד זאת מידידו נתניהו, שב ואומר הנשיא האמריקני טראמפ. ובדיוק כפי שעושה תְאוֹמוֹ הישראלי, הוא שב ותוקף את יריביו ואף יותר מכך: את התקשורת. אבל הנה, דבר נפל. מי שניהל את מערכת הבחירות שלו ומי שהיה כוח מרכזי במנגנון העברת השלטון, לאחר בחירתו של טראמפ, עומדים עתה בפני כתב-אישום חמור. וחמור מזה: אחד מיועציו כבר הודה כי שיקר בחקירתו על-ידי ה-FBI באשר לקשריו עם רוסיה ולניסיונותיו ליצור קשרים בין המטה של טראמפ והרוּסֽים.
נכון, לחסידיו השוטים זה ממש לא מזיז, גם אם הם בדיוק אלה שישלמו את מחיר שלטונו - שכן הם אלה שהכי יסבלו מהמדיניות שהוא נוקט בה. הם, כמו חסידיו של ידידו הטוב, ימשיכו להצביע עבורו גם - כפי שהוא עצמו אמר בעת מסע הבחירות שלו - אם הוא יֽירֶה במישהו באמצע הרחוב ולעיני כל. אבל אפילו הם - וגם לא הוא עצמו - לא יצליחו לעצור את מסעו של התובע המיוחד,
רוברט מולר.
כמו ידידו הישראלי, טראמפ חושב שהוא שליט אבסולוטי, שאין עליו שום מגבלות ושהחוק הנוהג במדינה אינו חל עליו. הוא גם חושב שמה שהצליח לו במסע הבחירות ימשיך עד אין-קץ. הוא שוכח - או שמא סתם מתעלם מכך - שבין הסיבות העיקריות שהביאו אותו לבית הלבן הייתה לא רק העובדה שמי שהתמודדה נגדו הייתה
הילרי קלינטון, אלא - אולי בעיקר - כי הייתה מעורבות מסיבית של רוסיה בבחירות. לפי מה שפירסמה פייסבוק, למעלה מ-126 מיליון אמריקנים נחשפו לידיעות - רובן לא-אמיתיות - ולפרסומות שהתפרסמו בפייסבוק ואשר מקורן היה ברוסיה. גם אם הרוב הגדול של משתמשי הרשת לא האמינו בידיעות הכוזבות ולא שָׁעוּ לפרסומות הללו, הרי לפחות חלקם של מי שנחשף להן נפל ברשתן ואולי, אפילו, שיתף אותן עם חבריו.
דפוס ההתנהגות של טראמפ אינו בלתי ידוע, לא בעולם הפסיכולוגי המכיר מֶגָלוֹמָנֽים שלעיתים קרובות מונעים על-ידי פחדים - חלקם דימיוניים - וגם לא בעולם הפוליטי, בעיקר באופן שבו מתנהלות מפלגות פשיסטיות המגיעות לשלטון. זה דפוס הנתהגות הבנוי על השתלחויות כלפי כל מי שמזוהה כמתנגד; על הדבקת תוויות של "בוגדים" על מי שאינו מסכים עם השליט; על מינוי לפי קריטריון אחד: זה של נאמנות אישית ובלי כל קשר למידת המיומנות של המועמדים למינוי. בּוּרוּת, שקר וסתם אי-דיוקים הם לחם חוקו של השליט ושל המשטר שהוא מכונן, כמו גם קֵירוּב והרחקה של אנשים, בחינת "השתמש וזרוק". וכמובן, יש בו בטראמפ - כמו גם בידידו הישראלי - אותה תכונה של אגוצנטריות, של חשיבה שהוא זה המדינה ושחוץ ממנו שום-דבר לא ממש חשוב, מה שבא לידי ביטוי בהעדפת האינטרס הפרטי שלו על-פני זה של המדינה בה הוא שולט.
ולמה זה חשוב לנו, למי שחי במדינת ישראל הרחוקה? ראשית, משום שחלקים נרחבים בקרב העם היושב בציון חושבים שהם חלק מארה"ב ושמדינת ישראל היא "כמו" אמריקה. שנית - וזה נראה חשוב יותר - משום שהשלטון הנוכחי ועימו חלק לא קטן של אזרחי המדינה סבורים באמת כי בבית הלבן יושב חבר אמיתי, הנשיא שאולי יותר מכל אחר היה פרו-ישראלי. שלישית, משום שנדמה לרבים ועובים כי מה שנכון לאמריקה נכון גם לישראל, גם אם שיטת המשטר, התרבות, הכלכלה והלכידות החברתית אינם הרווחים באמריקה, אינם, לא היו וכנראה גם לא יהיו דומים למציאות הישראלית.
כל שלושה הטעמים שנזכרו כאן חשובים אבל אולי ראוי להתרכז דווקא בראשון. כבר נאמר: את טראמפ מעניין טראמפ - ולא שום דבר אחר! חֲבֵרוּת עבורו היא עניין אינסטרומנטלי, מכשיר פונקציונלי שיש לו זכות קיום אך ורק אם היא משרתת אותו ברגע נתון ולא דקה אחר-כך. אז כדי לְמַצֵב את עצמו, הוא אמר שיעביר את השגרירות האמריקנית לירושלים - מה שלא קרה וכנראה גם לא יקרה. והוא אמר גם שיקרע לגזרים את ההסכם עם אירן - שוב, משהו לא יקרה. הוא מתלהם - אבל לא משיג דבר: לא בחקיקה וגם לא ביצירת מדיניות. ואפילו ההתפארויות שלו נראות מנותקות מהמציאות. כך, למשל, הוא טוען שהוא הנשיא שהשיג יותר מכל נשיא אחר בתקופת השנה הראשונה שלו - אבל הוא איננו יכול להצביע ולו על הישג אחד; ולו על דבר אחד שעשה. אפילו התנופה הכלכלית שיודעת אמריקה לאחרונה ושעליה הוא מזדרז לקחת קרדיט היא תוצאה של שמונה שנות אובמה.
לפיכך, להניח שטראמפ הוא ידיד של ישראל - למעשה, ידיד של מישהו או של מדינה כלשהי - הוא לכל היותר הנחה פרועה שאין לה על מה (ועל מי) לסמוך. אולי למי שחפץ בריסון החלומות הפרועים של הימין הישראלי זה טוב אבל לנתניהו ולתומכיו ולשאר חולמי הימין טראמפ הוא - וימשיך להיות - תקווה נכזבת. הוא כבר מרסן בנייה בשטחים ומסגל את סיפוח גוש-עציון ומעלה אדומים. הוא כבר מחייב את ישראל לשלם את חובה לרשות הפלשתינית ולהעביר לה כספים שהוא יודע כי ישמשו לתשלום משכורותיהם של טרוריסטים ומשפחותיהם. והוא גם מְגָבֶּה פעילויות פשיסטיות ואנטישמיות (ראה שארלוטוויל ופגישת שגריר ארה"ב בוינה עם מנהיג מפלגת החרות הפשיסטית) כאשר ישראל נראית כמדינה היחידה שאינה מגיבה על כך.
אבל כנראה שלא לעולם חוסן. התובע המיוחד ממשיך לפעול והוא חושף, לאט-לאט אבל בבטחה, את הבעייתיות - שלא לומר העבריינות - של טראמפ ומטה הבחירות שלו ומן הסתם גל של הממשל שלו בכל מה שנוגע לקנוניה הרוסית. ייתכן גם שהתובע יגיע אפילו לעסקיו של טראמפ ואז מעניין יהיה מה הוא יעלו בחכתו. החומות נסדקות, כך זה נראה. השאלה היא האם הן תשרודנה את הזעזועים והסדקים שנגרמים לה עם הגילויים האחרונים.
