נשיא בית המשפט המחוזי מרכז,
אברהם טל, קיבל השבוע את הערעור של הפרקליטות וקבע, כי ההחלטה של ועדת השחרורים לשחרר את צבי גור, רוצח הילד אורון ירדן, היא בלתי סבירה. בכך אושרר וביתר שאת, בכל האמור לתנאי מאסרו (מאגף שיקום בכלא מעשיהו לאגף רגיל), מאסר בן 45 שנה שקצב לו נשיא המדינה בגין הרצח, ונשללה האפשרות של שחרור מוקדם בשלב זה, עד עתירתו הבאה של גור לשחרור מוקדם.
סהדי במרומים: לו הייתה פנייה אלי מגורם כלשהו שאצייג את גור בהליך משפטי ולו איזוטרי, גם שאינו נוגע למעשה הרצח הנפשע שביצע, הייתי דוחה את הפנייה לאלתר. אולי גישה לא שגרתית ומקובלת של עורך דין, אך גם לכותב שורות אלה יש קווים אדומים. מלבד זאת, שבועת היפורקטס לא חלה אלא על הרופאים.
למרות זאת, בליבי מקננים ספק וחוסר נוחות בעניין החלטה זו. מה לא סביר בשחרור מוקדם של אסיר שמרצה 37 שנות מאסר ברציפות, המהווים זמן שיא בריצוי עונש של אסיר במדינה, מתוך 45 שנה שקצבו לו? מדוע לא זכאי גור, שאין חולק שהוא אסיר למופת, אשר מלבד אותה בריחה ממשמורת לפני 32 שנים לא עבר עבירה אשר יש בה כדי לשלול ממנו את קיצור העונש, לקיצור העונש?
שני שלישים מתקופת המאסר הסתיימו בשנת 2010 ומאז ריצה עוד שבע שנות מאסר. גור הוא רוצח נאלח שאות הקין אשר הטביע במו ידיו על מצחו ילווה אותו עד יומו האחרון, אך הוא אסיר ככל אסיר אשר רצח לפניו ורצח אחריו, ואשר ועדת השחרורים דנה בענייניהם ללא משוא פנים ולגופו של עניין. את קיצור העונש יש לשקול לגופה של התנהגותו של גור לאורך כל שנות מאסרו, ולא על הנהון ראש בהתייחס לחרטה כנה שהביע או לא.
בתיעוד האחרון של גור בשנת 2009 באחד מערוצי הטלוויזיה, הוא נשמע מביע חרטה. עוד העיד על, עצמו כי באינטראקציה שלו עם הבריות בחופשות מן הכלא אינו זוכה לאהדה יתרה. וכן, גור יוצא לחופשות ככל אסיר.
נהיה לרגע כנים עם עצמנו: גור מלא חרטה והלקאה עצמית מרגע שנעצר ע"י המשטרה מספר שבועות לאחר שרצח את ירדן, מעשה בו הודה מיד. אף לא לרגע קט גור נהנה מהכסף שנטל ככופר. ברגע שהפקיד בבנק את הכסף המסומן שהניחה המשטרה במקום המחבוא, חרץ את גורלו לשבט. אם כך, החרטה מלווה אותו כל שנות מאסרו אף אם לא הביע אותה כפי שציפו ממנו, ולו רק בשל כשלונו בביצוע הפשע אותו תכנן.
קשה לקבל את הטענה לפיה גור עדיין מהווה סכנה כיום, בהיותו בן 70, רווי שנות מאסר כששובל של שיימינג כרוך אחריו באשר יבוא. אינני מעלה על הדעת שלמחרת שחרורו יבצע גור חטיפה או כל עבירה אחרת. באמצעים הטכנולוגיים הקיימים, קשה מאוד לבצע חטיפה, קל וחומר מצד גור שנתיבותיו ודרכיו היומיומיות יהיו גלויות ובמעקב של אסיר ברישיון.
מרגע שנשיא המדינה קצב את עונשו ל-45 שנה, הפך גור לבר-מחילה וקיצור העונש. נדרש נתון עובדתי חריג אשר ימנע ממנו את השחרור המוקדם. ככל הידוע, אין סיבה נראית לעין שאמורה למנוע ממנו שחרור זה. בכל הכאב וצער המשפחה, אין רלוונטיות לפשע המזעזע שביצע גור לשיקולים במתן שחרור מוקדם.
