אנחנו נמצאים בעידן ה"מידע המזויף". דווקא רשת ה-C.N.N פתחה במסע נגד התופעה, בהראותה שגם אם יגידו על תפוח שהוא בננה, התפוח ישאר תפוח, או להפך. התופעה של ידיעות שקר בתרבות האנושית עתיקה מאוד, ולדעתי היא פחות מטרידה כל זמן שהיא עוסקת בזוטות ההווה שנשכחות אחרי זמן קצר מאוד. בעיני חמורה יותר התופעה של שינוי סדרי עולם, של זיוף ההיסטוריה בצורה חדה של 180 מעלות, על-מנת לפאר דבר מסוים בהווה או להשחירו ולמחקו. המשטרים הקומוניסטיים בברה"מ ובסין (בעיקר בזמן ה"מהפכה התרבותית") הגיעו בכך לדרגת אומנות יצירתית.
לצערי אני נתקל במשהו דומה, כמובן בקנה מידה זערורי, גם אצלנו. בכוונתי להביא כאן דוגמה חיה ולהסבירה. ב-27 אוקטובר בכתבה
מעריב תקף
בן כספית את נתניהו (במידה לא מעטה של צדק) ואז התייחס בשלילה מוחלטת לנאומו המפורסם של ביבי בקונגרס האמריקני ערב הבחירות האחרונות בישראל, וכתב כך: "בראיון ל'הארץ' סיפרה חברת קונגרס אמריקנית בכירה (ויהודיה) איך נאומו של נתניהו פעל פעולה הפוכה וסייע לנשיא אובמה להעביר את הסכם הגרעין בקונגרס ברוב גדול. וזה עוד לפני שדיברנו על המחיר ששילמה ישראל על אותו נאום אחר כך".
מה לא נכון כאן? הכל לא נכון! אובמה לא העביר את ההסכם: לא ברוב גדול, לא ברוב קטן, בכלל לא ברוב. ההסכם בכלל לא עלה להצבעה! אז מה האמת, מה באמת היה? הנה בקצרה האמת ההיסטורית, שמנסים לזייפה.
וטו על ההחלטה כל הסכם בינלאומי חשוב שארה"ב חותמת עליו מחייב על-פי החוקה אישרור של הסנאט האמריקני (לא של "בית הנבחרים" שאנו קוראים לו הקונגרס) ברוב של שני שלישים מתוך 100 סנטורים, ואז הוא יהפוך לחוק. ההסכם הובא "לפעולת" הסנט והמועד הסופי לפעולתו לאישרור או דחייה נקבע ל-17 ספטמבר 2015. לאחר דיונים ארוכים נקבע 10 ספטמבר כיום ההצבעה. המצב אותו זמן היה 58 סנטורים רפובליקנים נגד אישור ההסכם לעומת 42 דמוקרטים בעדו. לפני שניגשו להצבעה הכריז יו"ר הסיעה הדמוקרטית על תחילת "פיליבאסטר": הזכות המוקנית לסיעה שלו (אם אין לצד השני רוב של מעל 59 סנטורים) לשאת נאומים עד אין סוף, ובכך למנוע הצבעה. וכך אכן היה. עוד שני מאמצים של הרפובליקנים להביא להצבעה נכשלו. גם אם הרפובליקנים היו מצליחים לגייס 60 קולות נגד, ובכך למנוע "פיליבאסטר" ולהביא להצבעה נגד ההסכם, אובמה היה מטיל וטו על ההחלטה. כדי להתגבר על הווטו היו הרפובליקנים צריכים 67 קולות, ואת זה הם לא יכלו להשיג. לאובמה היו 34 קולות של דמוקרטים שהבטיחו לו את התמיכה בווטו שלו.
ולכן, מכיוון שההסכם לא אושר בסנאט, הוא קיבל תוקף על-ידי "צו מנהלי" (executive order) של הנשיא אובמה. בשל כך טראמפ יכול "בצו מנהלי" משלו לבטל במחי קולמוס את הצו של אובמה! זה מה שטראמפ איים לעשות לאחרונה בנאומו אם הקונגרס לא יחוקק חוקים נגד ההסכם ואירן על-פי הקווים שהתווה בנאומו. מעניין שבתחילת נשיאותו ביטל אובמה "צו נשיאותי" של בוש הבן בעניין הצבת טילים אמריקנים בפולין, וזאת על-ידי "צו נשיאותי" מטעמו.
ודרך אגב, "בית הנבחרים" האמריקני עשה הצבעות סמליות בעניין הסכם הגרעין. בהצבעה מי בעד ההסכם ומי נגדו, הצביעו 269 נגד ו-162 בעד.
ובסיום, בואו ונטיל את אשמת הזיוף על חברת הקונגרס הבכירה,היהודיה. לה לפחות היו סיבות טובות לכך.
