בחצרות המלכים בימי קדם היה נהוג לחוד חידות ומשלים. זה היה חלק מההווי של חצר המלכות ושימש לשעשוע ולחידוד המחשבה. המקרא מספר על מלכת שבא ששמעה על חוכמתו הרבה של שלמה ובאה לירושלים לנסותו בחידות. במזמור של המשורר אסף בן ברכיהו, ראש המשוררים הלווים במקדש בתקופת דוד המלך, מתברר כי החידות היוו גם חלק מ'כלי העבודה' של המשורר: מַשְׂכִּיל, לְאָסָף: הַאֲזִינָה עַמִּי, תּוֹרָתִי; הַטּוּ אָזְנְכֶם, לְאִמְרֵי-פִי.
אֶפְתְּחָה בְמָשָׁל פִּי; אַבִּיעָה חִידוֹת, מִנִּי-קֶדֶם (עח, א-ב). במשנה תורה לרמב"ם מתברר כי החידות שימשו גם אצל הנביאים ככלי להעברת המסר שלהם: "וכולם, במשל ודרך חידה הם מתנבאים" (ספר המדע, הלכות יסודי התורה, פרק ז, ז), לדוגמא-בנבואת חבקוק: כֻלָּם, עָלָיו מָשָׁל יִשָּׂאוּ, וּמְלִיצָה, חִידוֹת לוֹ (ב, ו). בספר משלי מתברר כי החוכמה מתבטאת גם בהבנת דברי החכמים וחידותיהם: "מִשְׁלֵי, שְׁלֹמֹה בֶן-דָּוִד-- מֶלֶךְ, יִשְׂרָאֵל... יִשְׁמַע חָכָם, וְיוֹסֶף לֶקַח; וְנָבוֹן, תַּחְבֻּלוֹת יִקְנֶה. לְהָבִין מָשָׁל, וּמְלִיצָה; דִּבְרֵי חֲכָמִים, וְחִידֹתָם. יִרְאַת יְהוָה, רֵאשִׁית דָּעַת; חָכְמָה וּמוּסָר, אֱוִילִים בָּזוּ (א, א-ז).
גם קוהלת חד חידות בספרו, כנהוג בחצרות המלוכה. אחת מחידותיו היא חידה רטורית, שהיא גם מאפיין של השירה המקראית הקדומה, החושפת את מצבו האישי:
מִי, כְּהֶחָכָם, וּמִי יוֹדֵעַ, פֵּשֶׁר דָּבָר; [?]
חָכְמַת אָדָם תָּאִיר פָּנָיו, וְעֹז פָּנָיו יְשֻׁנֶּא (ח, א)
והתשובה שנותן קוהלת-עוזיהו לחידתו היא: 'אני'.
"אֲנִי פִּי-מֶלֶךְ שְׁמֹר וְעַל דִּבְרַת שְׁבוּעַת אֱלֹהִים" (ח, ב).
קוהלת-עוזיהו מדבר מתוך ניסיונו האישי – הקטרת קטורת לא-לו בבית המקדש היא עזות מצח שגורמת לכך שפניו ישונו והוא ילקה בצרעת. מסקנתו: "פִּי-מֶלֶךְ שְׁמֹר וְעַל דִּבְרַת שְׁבוּעַת אֱלֹהִים". על-פי קוהלת צריך לשמור את דברי המלך-האל ואת שבועתו לאהרון הכהן שרק צאצאיו יהיו הכוהנים לה' בבית המקדש, שנאמר: וְאֶת-אַהֲרֹן וְאֶת-בָּנָיו אֲקַדֵּשׁ, לְכַהֵן לִי (שמות כט, מד).
פירוש החידה: חכמתו של האדם מאירה את פניו ואילו עוז – מלשון עזות מצח, גבהות לב – משנה אותם. 'עוז' משורש ע.ז.ז מתפרש גם כ-חוצפה: "תַּחֲנוּנִים יְדַבֶּר-רָשׁ; וְעָשִׁיר, יַעֲנֶה עַזּוֹת" (משלי יח, כג); הֵעֵז אִישׁ רָשָׁע בְּפָנָיו; וְיָשָׁר הוּא יכין דרכיו (יָבִין דַּרְכּוֹ) (משלי כא, כט). גם בדברי האישה הזרה במשלי "הֵעֵזָה פָנֶיהָ, וַתֹּאמַר לוֹ" (ז, יג). במשנה נאמר: עַז פָּנִים לְגֵיהִנָּם, ובשֶׁת פָּנִים לְגַן עֵדֶן (סדר נזיקין, מסכת אבות ה, יח [כ]). על עזות מצח שגורמת לצרעת שנו חז"ל: "אָמַר שְׁלֹמֹה מִפְּנֵי מָה מְצֹרָע זֶה מִטָּהֵר בַּגָּבוֹהַּ שֶׁבַּגְּבוֹהִים וּבַנָּמוּךְ שֶׁבַּנְּמוּכִין, בְּעֵץ אֶרֶז וְאֵזוֹב, אֶלָּא עַל יְדֵי שֶׁאָדָם מַגְבִּיהַּ אֶת עַצְמוֹ כָּאֶרֶז הוּא לוֹקֶה בַּצָּרַעַת, וּכְשֶׁהוּא מְמַעֵט אֶת עַצְמוֹ וּמַשְׁפִּילוֹ כָּאֵזוֹב שֶׁהוּא נָמוּךְ, סוֹפוֹ לְהִתְרַפּאוֹת" (מדרש רבה, קהלת רבה, ג).
לעובדה שהצרעת פגעה – זרחה – דווקא במצחו של עוזיהו יש גם משמעות. המצח הוא סמל לחוצפה של האדם – עזות מצח – ועל כן העונש מושם עליו, על המצח, מעין אות קין. אות זה הוא גם סמל להגנה: "וַיָּשֶׂם יְהוָה לְקַיִן אוֹת, לְבִלְתִּי הַכּוֹת-אֹתוֹ כָּל-מֹצְאוֹ" (בראשית ד, טו), היות שהאדם כבר קיבל את העונש על מעשהו. כמו-כן אות זה הוא גם סמל לכפרה על מעשה של עזות מצח: "ציץ מכפר על מעשה עזי פנים כתיב הכא (שמות כח) והיה על מצח אהרן" (תלמוד בבלי, סדר קודשים, מסכת ערכין, פרק ג, דף טז, א).
לשם עוז יש פירוש נוסף, לפירוש השני יש קונוטציה חיובית ביותר - כוח, עוצמה, גבורה, אומץ. משמעות זו לשם מייחסת לאדם הנושא אותו תכונות של אדם מעורר
כבוד, סמכותי, בעל כושר מנהיגות, גבריות, כריזמה ועוצמה. עוז הוא גם חלק משמו של עוזיהו בצירוף השם התיאופורי יהו – עוז+יהו.
מעניין להשוות את חידתו של קוהלת לחידתו של שמשון. שניהם מדברים מניסיונם האישי ושניהם מזכירים שם משורש ע.ז.ז. חידת שמשון: "מֵהָאֹכֵל יָצָא מַאֲכָל, וּמֵעַז, יָצָא מָתוֹק" (שופטים יד, יד). עַז בחידת שמשון הוא האריה, עֹז בחידת קוהלת הוא עוזיהו. מלך החיות מול מלך יהודה. הסמל של יהודה הוא אריה. בברכת יעקב ליהודה נאמר: "יְהוּדָה אַתָּה יוֹדוּךָ אַחֶיךָ יָדְךָ בְּעֹרֶף אֹיְבֶיךָ יִשְׁתַּחֲווּ לְךָ, בְּנֵי אָבִיךָ; גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה מִטֶּרֶף בְּנִי עָלִיתָ כָּרַע רָבַץ כְּאַרְיֵה וּכְלָבִיא מִי יְקִימֶנּוּ; לֹא-יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו. אין ספק שדברים אלו היו גם בפניו של קוהלת כאשר חיבר את חידתו.
מאמר זה הוא שלישי בסידרת מאמרים על קוהלת, ובהמשך לפענוח חידתו של ש"י עגנון בסיפור 'עד עולם' - קוהלת הוא עוזיהו. במאמר הבא ננסה לפתור את חידת 'בית החופשית' של עוזיהו.
