מי הונה את מי? יום השנה ה-44 למלחמת יום הכיפורים העלה מן האוב - גם אצלי - כמה מחשבות על המלחמה ועל כוכביה. בעיקר, אני מו/שפע מההופעה הקרובה של הספר,
ניצחון בסבירות נמוכה, שיזמתי עם חבריי ל"פורום אלפרדו", ובו כמה ממאמריי על המלחמה.
לא מכבר טען תא"ל (מיל') עמוס גלבוע, שהיה ראש ענף במחלקת המחקר באמ"ן בתשל"ד, שהמצרים לא הונו אותנו, אלא הונינו את עצמנו. למרות השקעה אדירה במשאבים ובאנשים, בכל מלחמות ישראל, כנראה, לא סיפק המודיעין את ההתרעה המקווה. במלחמת יום הכיפורים החריף המצב, וההתרעה סופקה רק עם שחר ביום הכיפורים עצמו, לאחר שצבי זמיר, ראש 'המוסד', הבריק מלונדון את פרטי שיחתו עם ד"ר אשרף מרוואן, הסוכן הידוע, שמהימנותו מוטלת בספק (לפחות, בעיניי).
גלבוע צודק, שהיינו שיכורי כוח מניצחוננו במלחמת ששת הימים - למרות המפלות, שספגנו במלחמת ההתשה (עיינו בערך מבצע 'תופת' בכראמה, מארס 1968; ועוד). בנוסף, התרבות הצבאית הישראלית זלזלה בערבים. האמנו, גם בזכות מפקדים טועים ומטעים, שביכולתנו לגבור עליהם בלי בעיה.
אני סבור, שהפתעות מודיעיניות הנן לחם חוקה של ההיסטוריה; ולפיכך, צריכים לבנות צבא, שיוכל להתאושש במהירות מהפתעה. במלחמת יום הכיפורים התברר, שבנו לנו צבא גדול, אך לא-כשיר במיוחד, שלא צויד כהלכה, ותוכניותיו קרסו בשעות הראשונות למלחמה. במהלך המלחמה התבררו בניין הכוח, התכנון והמצביאות השגויים, ורק תעוזת החיילים והמפקדים הזוטרים חילצה אותנו מהצרות, שהפיקוד הבכיר הטביענו בתוכן.
כפי שכתבתי לא-אחת: הבעיה במלחמה לא הייתה במודיעין. הצרה הייתה באג"ם, שכשל מאוד. לצערי, עוסקים מאז יום הכיפורים - בעקבות ועדת אגרנט - כמעט רק בהפתעה במקום לעסוק בעניינים חשובים ממנה בהרבה; ולפיכך, התמונה מעוותת.
הסתה?! פסטיבל הזיכרון השנתי ל
יצחק רבין נתן הזדמנות לשמאלנים להגיח מחוריהם, ולהטיח האשמות תוך גילויים בוטים של רחמים עצמיים של קוזקים נגזלים. לכאורה, הייתה הסתה נגד יצחק רבין ראש ה
ממשלה; וכמובן, אם הייתה הסתה - יש גם מסית. אלא שבדמוקרטיה מותר לאזרחים ולמפלגות לא לקבל את מדיניות הממשלה, והתנגד לה בדרכים שונות. קשה להתעלם מהשיטות הבלתי-דמוקרטיות, שבהן ניסתה ממשלת רבין לדכא את הביקורת על מדיניותה ואת מתנגדיה - כולל פירוק כרזות, שהניפו אנשים פרטיים על בתיהם, עצירת אוטובוסים בחשד, שהסיעו מפגינים להפגנות נגד הממשלה, ועוד. אוניברסיטת בר-אילן המתה מרוב שטינקערים, שעשו קופות במעקב אחר "חשודים", וניסו להפיל בפח תמימים, שלמדו לא לדבר בגלוי עם אנשים לא-מוכרים.
האם רק רבין נתקל בביקורת ציבורית קשה ואכזרית? כמובן, התשובה שלילית. אזכיר את ההפגנות, שארגן השמאל מול ביתו של
מנחם בגין, וירדו לחייו במהלך מבצע שלום הגליל עד שהתפטר. השמאלנים עשו רצח-אופי ל
יצחק שמיר, שדי התעלם מביקורתם. נזכור את מה שעוללו ל
אריאל שרון - כשר וכראש ממשלה - עד שריצה את השמאלנים, והשמיד את ההתיישבות היהודית בחבל קטיף. וכמובן, לא אתעלם ממסע הציד, הנערך כעת נגד
בנימין נתניהו. נראה, כי זה דינו של מי שרוצה להיות ראש ממשלה. ומי שמפחד מחום, כפי שנאמר, אל ייכנס למטבח.
ועוד הערה שולית - ראוי שמי שמדבר גבוהה על הסתה נגד רבין יחקור מה היה חלקם בה של כל מיני סוכנים מסוג "שמפניה" (אבישי רביב), שהפעיל השב"כ, "ברשות ובסמכות", כדי לדכא את הביקורת על מדיניות ראש הממשלה.
קוטר חדש הצבא האמריקני מתעניין ברובה בקוטר 6.5 מ"מ, כדי לשפר מאוד את כושר הקטל של רובאיו. מתברר, שלרובה בקוטר 6.5 מ"מ יש טווח ארוך יותר וכושר קטל גדול יותר מאשר לרובה בקוטר 5.56 מ"מ וגם לרובה בקוטר 7.62 מ"מ.
חברת מערכות טקסטרון הציגה לא-מכבר בתערוכה השנתית של אגודת הצבא האמריקני (AUSA), שהייתה לפני כחודש בוושינגטון הבירה, רובה חדיש בקוטר 6.5 מ"מ, שפיתחה ביוזמתה מרובים וממקלעים בינוניים, שפיתחה בעבר.
הרובה החדש מתבסס על תחמושת, שאינה ארוזה במתכת, אלא בפלסטיק - כמו תחמושת לרובי-ציד - ולכן, היא קלה יותר. הרובה שוקל כ-4.2 ק"ג (בשליש יותר מרובה-סער 5.56 מ"מ), ויש לו קטלניות גדולה בכ-30 אחוזים לעומת רובה 7.62 מ"מ.
מרכז המחקר ARDEC של הצבא האמריקני מתכנן תחמושת 6.5 מ"מ; וייתכן שבתום הפיתוח משקלה יוקטן עוד יותר לעומת מה שהשיגו אנשי טקסטרון. עם זאת, לדבריהם, לתחמושת שלהם יש יתרונות רבים - בטווח ובכושר חדירה - על הכדור M80A1, שהוכנס עתה לשירות ברובים 7.62 מ"מ של הצבא האמריקני. יתר על כן, הכדור 6.5 מ"מ מגיע לטווח 1,200 מטר כשיש לו הרבה יותר אנרגיה מאשר לכדור M80A1. כתוצאה מכך הוא קטלני יותר. יש להדגיש, כי המדובר בינתיים בהדמיות ובניסויים, ואין לדעת איך יתנהג הרובה בתנאים אמיתיים בשדה הקרב.
הצבא האמריקני השקיע הון תועפות וזמן רב לפתח תחמושת M855A1 לרובה 5.56 מ"מ ותחמושת M80A1 לרובה 7.62 מ"מ. כעת ארוזות שתיהן בנחושת מחוזקת, כדי שתשרוד בשדה הקרב. אם יוחלט לשנות את קוטר הרובה התקני של הרובאי האמריקני, עלול המאמץ הזה לרדת לטמיון. יתר ע כן, מיליוני דולרים הושקעו בתשתית לייצור תחמושת, ועתה יצטרכו לשנותה. לכן, הצבא האמריקני טרם החליט לעבור לרובה אחר - למרות הביקורת של גנרל מיליי, הרמטכ"ל, בקונגרס על היעילות הנמוכה של הכדור M855A1 של הרובה 5.56 מ"מ, שאינו מצליח לחדור אפודי-מגן מתקדמים. בחודש אוגוסט הנפיק הצבא מכרז לרכש 50 אלף רובים 7.62 מ"מ, אך ביטלו כעבור זמן.
כישלון מפקדים ואנשי משמרת כשלו בתפקידם, וזה הביא לשתי תאונות קטלניות, שגבו חיי 17 ימאים בצי השביעי האמריקני בקיץ - קובעת ועדת חקירה של חיל-הים האמריקני. דוח הוועדה מכיל 72 עמודים, ופורסם ביום רביעי, ועוד ירעיד את אמות הספים בחיל-הים.
המשחתת פיצג'ראלד התנגשה במימי יפן עם מכלית, שנשאה דגל פיליפיני, ב-17 ביוני. שבעה מלחים אמריקניים נהרגו בתאונה. חודשיים אחר כך התנגשה המשחתת גון ס' מקקיין עם אניות מכולות, שנשאה דגל ליברי, במצרי מאלאקה. עשרה מלחים אמריקניים נהרגו בתאונה זו.
לפי הדוח, לא שייטה פיצג'ראלד במהירות ראויה לכמות הספינות, שהיו באזור, ולא התאימה את תנועתה לתנועה הצפופה בגזרה. יתר על כן, אנשי המשמרת לא צפו אלא לכיוון הנמל, כששלוש ספינות התקרבו מאוד למשחתת מצדה הימני.
מקקיין סבלה לפני התאונה הקטלנית מטעויות בהיגוי ובהנעה, ופנתה בחדות אל הנמל. נמצא, שכמה מלחים במשמרת הושמו זמנית מהסיירת אנטיטם, שיש לה בקרות שונות לגמרי של ההיגוי. יתר על כן, רבים מאנשי הגשר חסרו הכשרה בסיסית על מנגנוני ההיגוי, מצאה ועדת החקירה.
כמה שעות אחרי תאונת מקקיין, מינה אדמירל ג'ון ריצ'ארדסון, מפקד חיל-הים האמריקני, את אדמירל פיליפ דווידסון, מפקד פיקוד השטח של החיל, לבחון את תפעול ספינות החיל ואת השיטות להכשרת אנשיהן, כדי למנוע תאונות נוספות. "אנחנו מפיקים לקחים משגיאות, וחיל-הים נחוש לעשות הכל למנוע הישנות תאונה כזו", הצהיר ריצ'רארדסון.
